השמיים חייכו אלינו. הערפל או זיהום האויר (מה שזה לא היה ) הסתיר את השמש הקופחת, והפך את הטיול בחוץ לנסבל בהחלט. ארזתי את כולם ויצאנו לדרך. הרעב הכה בילדי כבר במעלית הבניין ושני הסנדוויצ'ים שהכנתי , נעלמו כלא היו. (רק לציין שבדיוק סיימנו ארוחת בוקר).
המונית אספה אותנו לתוכה ונסענו למעבורות בסנטרל (Central Ferry). כשהיעד שלנו הוא כפר קטן ששמו Mui Wo בדרום האי לנתאו. האי לנתאו הוא האי השני בגודלו בהונג קונג הוא משתרע על פני 144קמ"ר. באי עצמו יש הרבה אטרקציות תיירותיות כמו: דסני לנד, נגונג פינג 360 (הבודהא הגדול והרכבל שמוביל אליו) . כמו כן שוכן פה שדה התעופה הראשי של הונג קונג והגשר שנבנה לאחרונה משפר מאוד את הגישה אליו. למרות כל האטרקציות יותר מחצי האי מוגדר כפארק לאומי.
הגענו לאזור הרציפים. בשעה שהנהג מחפש את רציף 6 אנו רואים תור ארוך מאוד של אנשים. בזויות פניו של בעלי אני מבחינה בחיוך קטן, שאותו אני ממהרת לגדוע, זה בהחלט לא הרציף שלנו זה רציף מספר 5 לאי "למה" . "אני לא הייתי מסכים בחיים לעמוד בתור הזה" הוא מסביר , "כן אני יודעת". חיוכו נעלם כמו החופש שהיה לרגע בהישג יד ומבט של השלמה נסוך על פניו. (נכון לומר, שכולם העדיפו להישאר בבית, הילדים הקטנים מול הטלוויזיה והילד הגדול מול המחשב.)
יצאנו לטייל במוי וו כדי לראות את המפלים. Silver mine Bay Waterfall. המפלים מתנקזים למקום ששמו Silver mine Bay Waterfall Garden. ולשם שמנו פנינו. הפלגנו במחלקת "דה-לוקס" של המעבורת (מחלקה ממוזגת שעלות הכרטיסים אליה יקרה בעשרה דולר מהמחלקה העממית). כשירדנו התחלנו ללכת לכיוון חוף הים. שם מצאנו מפה שהסבירה היטב שדרכינו למפלים הנכספים תעבור דרך מקדש עתיק יומין ומערת כורים . היעד היה במרחק 25 דקות הליכה. התחלנו ללכת ברחובות הכפר הקטן, מסלול פסטורלי נוח להליכה ,מתאים גם לעגלות תינוק ולנסיעה באופניים, כך מסתבר מהרוכבים הרבים שעקפו אותנו. הגענו ל Mam Mo Temple מקדש קטן, בן 400 שנה ששופץ מספר רב של פעמים. בעבר הרחוק הוא שימש את המקומיים כבית משפט. הנצחנו אותו במספר תמונות והמשכנו בדרכינו. בעזרת שלט נחמד הגענו לאזור המפלים. מים זורמים, בריכות קטנות בין הסלעים, שכיית חמדה מוקפת עצים ירוקים. הילדים פשטו מיד את בגדיהם ונכנסו לתוך בגדי הים, בני טל טבל קלות בבריכה, אבל המים הקרירים הכריעו אותו והוא עבר היישר לספורט החדש המועדף עליו – דייג. בחור סיני מקומי שהגיע מצויד בחוט דייג, קרס,לחם ובקבוק מים. לימד אותו את המלאכה. עד מהרה בני הצעיר ואביו שלטו ביד רמה במיומנות הדיג. הם שלו את הדגיגונים מהבריכה בתזמון הנכון ושמו אותם בתוך בקבוק המים. ביתי הקטנה ואנוכי שכשכנו רגלינו במים, והספורט היחידי שאנחנו עסקנו בו היה להתפנות לשירותים כל 20 דקות לערך (לא שמתי לב שהיא שתתה כל כך הרבה...). עד מהרה המקום התמלא במטיילים נוספים כמו: פיליפיניות שמינגלו בכיף, קבוצת צלמים, ועוד כהנא וכהנא.
עמדנו על סף התקפלות, שכנועים אחרונים לשים סוף למלאכת הדיג, כשקרתה התאונה. רגע אחד אני מביטה על פיליפיניות מצחקקות, רגע שני אני קולטת פתאום את בעלי מרוח על אחד הסלעים במלוא קומתו ומשקלו (1.84 מכף רגל ועד ראש והמשקל- שמור במערכת) . "אולי הוא רצה לבדוק את הסלע מקרוב?" חלפה מחשבה בראשי. התקרבתי אליו שואלת לשלומו, ומגלה שהחליק על הסלע הרטוב כשניסה להגיע לחוט הדייג שנפל. לשמחתנו שום דבר לא נשבר.
שרוט, רטוב וכואב צעד בעלי בגבורה בדרכינו חזרה. את מערת הכורים העתיקה Silver mine cave השארנו לביקור הבא למרות שמסופר שזו מערה שניסו לכרות בה את מתכת היקרה למחצה שמוכרת לנו בשם כסף, אך התוצרת הייתה כה מעטה שהיא נסגרה בשנת 1896. רוחב המערה כ- 4 מטרים והיא משמשת כבית גידול לעטלפים וזורם בה נהר תת קרקעי. בשובינו לרציף המעבורת מצאנו מסלול אחר. העוקף את בתי הכפר. קינחנו במקדולנלד וחזרנו הביתה בשלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: