UnNder The Blanket

זה מוקדם מדי..

לעבוד? אני לא אוכל, אין מספיק זמן..

רשיון? עכשיו אין סיכוי בכלל..

לנסוע לאילת? גם לא..

אוף!!

עדיין אין לי מושג לאיזה תפקיד במודיעין ואני מקווה שלפחות בעניין הזה יהיה בסדר אחרי כל ההשקעה וכל המבחנים והסרובים לדברים אחרים.

2. כנראה שבסוף לא יהיה נשף סיום 

כל כך חכיתי לרגע שבו יודיעו על תאריך סופי, לדעת שאפשר לקנות שמלה/בגד יפה חדש ונעלי עקב לכבוד זה, סתם כדי להרגיש טוב עם עצמי.

זה ברור שמתוך 2XX תלמידים יש סיכוי שחלק לא יכולים בתאריך מסויים, אז הולכים על תאריך שהרוב כן יכולים בו, וסוגרים אולם לפני שיהיה מאוחר מדי.

בשביל מה שאלתם אם אנחנו מוכנים להוסיף אפילו עוד כסף בשביל שיהיה נשף ברמה? בשביל מה התווכחתם עם הרכזת שכבה על זה שאנחנו רוצים נשף? בשביל מה לקחתם אחריות על הנשף אם אתם לא מארגנים דברים כמו שצריך?היה המון זמן כדי לסגור דברים אבל איכשהו כולם נזכרים בדקה ה-90.

במקום נשף הם רוצים לעשות מסיבה בבריכה אחרי שהם עשו כבר אחת לאחר מסיבת הסיום..

לא רק שלא שאלתם את כל השכבה אלא רק מיעוט של 15 אנשים בלחץ שהם גם ככה חברים טובים, זה הכסף שאנחנו שילמנו.

3. בשבוע האחרון היו יותר מדי ריבים עם החבר והרבה בכי :\

רק שיהיה טוב מחר ולאורך כל הסופ"ש אחרת אני אשתגע, שבוע הבא הוא סוגר ואם לא יהיה טוב עכשיו אני לא יודעת איך אני אשרוד את שבוע הבא.

נכון לעכשיו אני חסרת מצברוח ומנסה להעלות אותו בעזרת "צחוק מעבודה" (דיי עובד) ושירים קופצניים.

4. יש הרבה שאומרים שהם נהנו מתקופת התיכון שלהם, וכמובן שהכל יחסי ותלוי איפה נמצאים באותו רגע.

בהסתכלות לאחור אני לא רואה משהו יותר מדי מיוחד ומהנה, אני לא מרגישה שניצלתי את הזמן הזה כראוי בין אם זה היה תלוי בי או לא.

וזה קצת מתסכל לדעת שעוד מעט צבא ואז מתי יהיה זמן לעשות כיף? אני מפחדת שאני לא אצליח להתתחבר לאנשים כמו בדר"כ, שזה מסתכם ב"היי" ו"ביי". לאורך רוב התקופה הרגשתי בודדה, השנים הבאמת מאושרות שלי היו בערך עד כיתה ח'. משם הכל השתנה..

הנחמה?

אבא קנה לי טלוויזיה חדשה לחדר מבלי שביקשתי... לא הפריעה לי הטלוויזיה הקטנה (= טלוויזיה מלפני 17 שנה בערך).

אבל הוא פירגן וקנה לי טלוויזית LED 24 אינץ' (: