הברכה החשובה מכל

לפני זמן רב, בממלכה רחוקה שנשכחה כבר
מההיסטוריה של עולמנו וכנראה שלא שמעתם עליה, נולד גור אריות קטן. כמו בכל ממלכה
מכובדת של הימים ההם, משפחת האריות היו אלה ששלטו בכס המלוכה. הגור, ששכב בידי אמו
ובכה, לא ידע עוד את עתידו להיות שליט הממלכה, וכרגע כל מה שהעסיק אותו היה
הניסיון להסתגל לעולם המוזר הזה שנולד לתוכו. אמו של הגור הסתכלה עליו במבט אוהב
והוא ידע שהיה מוגן. לצד הלביאה עמד אביו של הקטן, המלך בכבודו ובעצמו, ולא יכל
להוריד את עיניו המלאות גאווה מבנו הקטן, שהמשיך לבכות. המלך והמלכה שתקו, צופים
בבנם שלפני שעות אחדות יצא אל אוויר העולם, ומחייכים מכל תזוזה קטנה שלו. האב,
שהיה אריה גדול וחזק, אחד המלכים הטובים ביותר ששלט אי פעם בממלכה, היה כעת פגיע
ורגיש, והאם, ששלטה בארמון והייתה בדרך כלל חזקה ומהירת מחשבה, הייתה עוד חלשה
מהלידה ומותשת מחוסר השינה.

"חשבת כבר על שם?" שאל האב.

"כן, מה דעתך על רופרט?" הלביאה
הסתכלה על בעלה בחיוך.

"רופרט זה שם מצויין, נקרא לו
כך." אמר האב בהחלטיות.

באותו רגע נפתחה דלת החדר ונכנסו
שלושת הנאמנים. שלושת הנאמנים היו כולם ינשופים, וכל אחד החזיק חוכמה אחרת. לכל
אחד היה הכוח להעניק מתנה לגור הקטן שנולד, ומסיבה זו הם זומנו כעת. ג'ון, הינשוף
החום בעל הכתמים השונים על נוצותיו, ניגש מיד אל הגור. היום חבש כובע משונה, ירוק
וגבוה בצורת משולש, עם נוצה אדומה גדולה וארוכה למדי. הוא כרע ברך כדי להציץ
בגור, שישן כעת בידי אמו.

"מזכיר את אליזה, אני מוכרח
לציין." אמר בחיוך.

הינשוף הלבן בעל המשקפיים הענקיים,
ראול, ניגש אל הלביאה אליזה ולקח מידה את הגור.

"אצטרך לחשוב מעט, עוד לא הגעתי
להחלטה." אמר.

שני הנאמנים האחרים התקרבו אל ראול והתבוננו בגור.

"ושמו?" שאל הינשוף השלישי, רפאל.

"רופרט" ענתה אליזה מיד.

שלושת הינשופים הנהנו קלות, ומיד המשיכו להתבונן בגור הישן.

לאחר שעה ארוכה של התבוננות וחשיבה עמוקה מצד הנאמנים, הכריז לבסוף רפאל כי הגיע להחלטה. הוא לקח את רופרט מידי ראול והסתכל עליו למספר שניות, ולבסוף פתח את פיו. "רופרט היקר," אמר, "עוד תחווה בחייך מלחמות רבות וקשות ותצטרך להילחם היטב. אני מאחל לך אומץ וכוח כמו שכל חיה אחרת הייתה יכולה רק לדמיין."

כשסיים, הגיש את הגור בחזרה לראול, שהסתכל עליו במבט קשוח מבעד למשקפיו הענקיים. "רופרט, ילדי הטוב, עוד יבואו קשיים רבים על הממלכה, ותצטרך לעמוד בדילמות קשות. אני מאחל לך חוכמה והחלטיות, שתמיד תדע מה טוב בשביל ממלכתך."

לבסוף לקח ג'ון את רופרט לידיו. ג'ון היה ידוע כינשוף הפחות חכם, קצת יותר מפוזר. הנאמנים האחרים צפו בו בזמן שהחל לשאת את ברכתו על הגור הרך. "רופרט, מלך טוב יודע גם לשלוט וגם להכות, אך לעולם לא יהיה שמח בחלקו-"

"לא, רק אל תאחל לו לדעת איך לאהוב" אמר ראול בלגלוג.

"הוא מלך, הבנות ירדפו אחריו" הסכים רפאל.

"בכל זאת, זו הברכה החשובה מכל" אמר ג'ון בקשיחות לשני הנאמנים האחרים. הוא כחכח בגרונו והמשיך."אף מלך לא יהיה שמח בחלקו ללא אהבת אמת. אני מאחל לך שתדע איך לאהוב, ושאהבתך תפרח. לא רק ללביאה בת המזל אשר תפגוש, אלה גם אהבתך אל הממלכה ואל שאר החיות.

בנעוריו של רופרט מתו שלושת הנאמנים, וכשנולד בנו לא היה מי שישא את הברכה. בנו ירש את כוחו של רופרט ואת חוכמתו, אך לעולם לא זכה לאהוב. בימי בנו של רופרט נפלה הממלכה, למרות שהמלחמות היו מעטות והקשיים קטנים.

כבר שנים רבות עברו מאז שהוזכר שמה של הממלכה, והשם כבר נשכח מהמוח האנושי ונמחק מההיסטוריה. לפני זמן רב עוד היו מספרי הסיפורים מספרים את סיפורו של בנו של רופרט, "המלך שלא ידע לאהוב", אך הסיפור כבר נשכח יחד אם שמו של המלך.

אם קראתם את הסיפור הזה, החשיבו את עצכם לבני מזל רב. גם הוא ישכח כנראה מהעולם, אך המסר, מה שניסה ג'ון להסביר כל חייו לשני הנאמנים האחרים, ישאר לנצח.