6/2011
 מיתגעגעת לגיל ...
אני עדיין מרגישה כאילו ליפני איזה חודש התחלתי לילמוד .. כאילו ליפני שבוע עברנו לכיתות החדשות "הקראוונים " אני מרגישה בתחילת גיל ה14 עדיין .. לא מרגישה ת'15 מגיע עוד מאט .. כל החיים שלי גיל 14 ניראה לי כבר ילדה גדולה ואצמעית עד שהגעתי לגיל הזה .. היתאכזבתי .. אני עדיין מרגישה קטנה .. עכשיו 15 ניראה לי גדול לאללה .. כל החברים שלי בגיל הזה .. טוב כימעט כולם .. ואני מרגישה קטנה .. מפחדת להיתאכזב .. אני מיתגעגעת לתקופה ההיא .. מיתגעגעת לסוג של תמימות .. כי הישתנתי השנה נייהיתי יותר אגרסיבית .. יותר קשוחה .. פחות פתוחה לעולם .. ניפתחת רק על הבמה (עזבו שזה לא נישמע טוב ) רק הבמה גורמת לי להרגיש כאילו אני יכולה לספר את כל סיפור חיי וכולם יחשבו שאני רק המצאתי הכל . אילתרתי איזה קטע כמו תמיד .. אף אחד לא ידע שזה אמת .. ואני ארגיש יותר טוב לספר ... אני רוצה לחזור . ליהיות תמימה יותר .... ליהיות פתוה גם לשאר העולם .. לזמן שעוד לא הייתי מאוהבת לנסות לטקן את הכל .. אבל עדיין להיתבגר .. אני רוצה לעשות הכל שונה .. רבל שאני עדיין אשאר מבינה מהחיים שלי .. שאני לא אהיה כמו האלה בבבצפר שהכל בא להם בטיבעיות בלי להיתאמץ .. כאלה שלא היו להם בעיות רציניות בחיים .. כאלה שמיתלוננים על ציון 98 .. כאלה שה98 הזה היה בא להם מבלי לילמוד למיבחן .. אני רוצה ליהיות כזאת אבל אני לא רוצה .. למה שום דבר לא באלי בקלות ?! למה אני צריכה להיתאמץ כדיי לא להיכשל בכל דבר ? פשוט לעשות את הדבר הנכון זה יפגע בי ולעשות את הדבר שאני רוצה יפגע באנשים אחרים .. למה אני לא יכולה לעזוב הכל בצד ? למה אני לא יכולה ליהיות אני בטיבעיו לשם שינויי ?!
D.N
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
