בלוג סיפורים

יצור ושמו קטנצ'יק
 

אני רוצה להודות קודם כל לדריה, שבאמת עזרה לי עם הסיפור הזה, במיוחד בקטעים של הרומנטיקה שבלעדייה לא היה מצליח לי . אני מתה עלייך 33: ( הבלוג שלה : סיפור בהמשכים )

ועכשיו קצת הסבר על הסיפור עצמו ..
זה מן דרמה-פנטזיה-רומן- אני לא בדיוק יודעת לשייך את זה אז תחליטו בעצמכם (:
יש בסך הכל שישה פרקים, אמנם קצת ארוכים, אבל לא מספיק בשביל להקרא סיפור ארוך.
העלתי את כל הפרקים ישר, אין צורך בהמשכים וזה .. 
הסיפור מסופר מנקודת המבט של אחת מגיבורות הסיפור 

ובקיצור, אני מקווה שתקראו, תגיבו ותאהבו את הסיפור ^.^

הקדמה

שמי אליזבת'-אך אני אוהבת יותר בת'- ואני בת שש עשרה. אני גרה בבית קרקע קטן וחמוד, יחד עם אמי שמה שנון, והבעל שלה ג'יימס .
אבי הארי מת מזמן, כשעוד הייתי פעוטה - בת שנה בלבד, וג'יימס נכנס לחיינו כשהייתי בת שלוש בלבד. אך אני לא רואה בו אבא, אלא סתם - בעלה של אמי. לא שהוא בן אדם רע, להפך הוא הופך את אמי למאושרת . אבל אנחנו שונים מאוד ואני לא מצליחה להתחבר אליו ולמרות שהוא גידל אותי אף פעם לא הצלחתי לקרוא לו אבא.

בנוסף יש לי 2 בערך-אחים קטנים, ואני אומרת בערך-אחים קטנים כיוון שאביהם הוא ג'יימס, ואמם היא גם אמי.

וויליאם -או וויל בקיצור- הוא הקטן ביותר, בן שש, ומייקל -או מייק בקיצור- הוא בן 12 .
למרות הבדלי הגילים בינהם הם החברים הכי טובים, וויל מעריץ את אחיו הגדול, ומייק שומר על אחיו הקטן מכל משמר, ומלמד אותו כל מה שרק אפשר. אי אפשר להפריד בינהם .. אך כמו עם ג'יימס - גם בהם אני לא רואה אחים, אלא סתם ילדים חמודים ושובבים שגרים איתי באותו הבית.

לולא אמי, הייתי בטוחה שאני מאומצת. אמי דומה לי מאוד - אמנם לא במראה החיצוני אך באישיות מאוד.

אמי, שנון היא אנרגטית ושמחה רוב הזמן, עם שיער בלונדיני קצר מתולתל, עיינים כחולות שמאירות כל הזמן, וחיוך גדול שחושף 2 גומות חן קטנטנות.
אני לעומתה, שקטה מאוד, וביישנית .. רק כשזוכים להכיר אותי באמת מגלים שגם אני דומה לאמי - אנרגטית וקופצנית, ושמחה ..
אך במראה החיצוני אני שונה לגמרי ממנה, לרוב חושבים שהיא חברה שלי בגלל שהיא נראת מאוד צעירה ויפייפיה ושונה ממני. יש לי שיער שחור חלק, ועיינים כחולות, אך לא כמו של אמי-אלא יותר כהות ועמוקות .. מזכירות את צבע הים בעת בסערה . אמי אומרת שאת המראה קיבלתי מאבי ..

פרק ראשון - התחלה

זה כבר 4 שעות רצופות שאני קוראת את הספר שקניתי לפני .. 4 שעות. כשאני מתחילה לקרוא ספר איני יכולה לעזוב אותו, אני פשוט תולעת ספרים.

יש כאלה שיקראו לי חנונית, אבל זה מה שמרגיע אותי - קריאת הספר, התמונות שנוצרות לי בראש ויוצרות עולם אחר..

לפתע שמעתי רעשים מוזרים, נשמע כמו חתול אך משהו צורם שמכאיב באוזניים.. משהו חזק ובלתי ניתן להסברה.
יצאתי החוצה, והתקדמתי לכיוון הקול המתמשך. ירד גשם וכולי התרטבתי, אך הרעש נשמע כל כך מעורר רחמים שלא יכולתי להתעלם ממנו.
התקדמתי לכיוון השער, שם מצאתי יצור . אני לא יכולה לומר חתול כי הדבר הזה רחוק מלהיות חתול רגיל - הוא היה פרוותי מאוד, וקטן יחסית לחתול, קטן יחסית אפילו לגור..  פרוותו העבה הייתה בצבע ג'ינג'י-וורוד מוזר, וזנבו הארוך מסתלסל. גופו היה קטן כשל גופו, נראה כגוף של קוף - עם ידיים ורגליים קטנטנות מאוד.

פניו היו שמנמנים ועצובים, עם העיינים הכי גדולות שראיתי אי פעם - בצבע שדומה לשלי, כחול עמוק . אפו היה כשל חתול, שפתיו פנו כלפיי מטה, כאילו היה עצוב וגבותיו היו מופנות כלפי מעלה כאילו רוצה לבכות אך לא מצליח.
זה היה הדבר הכי מתוק שראיתי אי פעם, וכשהוא השמיע שוב את היללה המוזרה לא יכולתי להשאיר אותו בחוץ בגשם, לכן הורדתי את הז'קט שלי, עטפתי אותו בו והכנסתי אותו מהר מהר הביתה, לחדרי .
"מה אני אעשה איתך קטנצ'יק.." אמרתי כאשר שמתי אותו על המיטה.

הוא רק הסתכל עליי באותם עיינים גדולות, אך הפעם היה בהם משהו אחר .. שמחה ? תקווה ?

"מה אתה ? ואיך לעזאזל אני אצליח לשכנע את אמי שאתה בסך הכל חתול מוזר, כדי שאוכל לשמור עלייך ? " מלמלתי אליו בשקט.

הוא רק הטה את הראש ושפתיו התעכלו כלפי מעלה, כבר לא עצובות יותר .. כאילו מעודד מהמחשבה שאני רוצה להשאיר אותו.

"אם אתה הצלחת להשיח את דעתי מהספר, אז אתה באמת משהו מיוחד לא ? " מלמלתי אליו שוב בהרגשה טיפשית, וליטפתי אותו.

הוא השמיע שוב את אותו הקול, רק הפעם בשקט ובקול גבוה יותר שכבר לא נשמע כיללה . 

"לילה טוב קטנצ'יק, רק עשה טובה אל תצא מהשמיכה אחרת אמא תהרוג אותך" אמרתי ברצינות רבה, ועצמתי את עייני לשינה . 

.

התעוררתי מהרגשה דביקה ולחה על הלחי שלי. פקחתי את עיני וראיתי את היצור, מלקק את לחי . 
"בוקר טוב גם לך, אתה יותר טוב משעון מעורר .. ואתה גם דייקן." אמרתי בחיוך גדול, הוא השמיע קול קטן ושפתיו התעקלו כלפיי מעלה, בחיוך .

השעה הייתה דקה לשמונה, בדיוק דקה לפני שהשעון המעורר אמור לפעול, לכן כיביתי אותו .

יצאתי מהחדר לכיוון חדרה של אמי, היא בדרך כלל מתעוררת בשעה שבע וחצי, שותה קפה וקוראת את העיתון במיטה. פתחתי את הדלת וכמו חשבתי אמי הייתה על המיטה, וג'יימס ישן. אמי קלטה אותי וסימנה לי עם האצבע להיות בשקט.
"למה את נכנסת ? ג'יימס יכול להתעורר בגללך !" לחשה בעודה מלטפת אותו, הסתכלתי בקנאה על היד המלטפת .. כשאני ישנה היא אף פעם לא מבקשת ממייק ווויל להיות בשקט, ובטח שלא מלטפת אותי בכזאת רכות והגנה .
"צאי החוצה בת'י ! נדבר אחר כך .. " אמרה כשלא זזתי ממקומי . לא ציפיתי שהיא באמת תקשיב לי יותר מדי, אמנם אני אוהבת אותה מאוד אך אני יודעת שאת ג'יימס היא אוהבת יותר ממני, הוא כל עולמה ותמיד הוא לפני הכל .. לפניי ..
 טוב, היא לא רוצה להקשיב לי לא צריך .. אני אשאיר את היצור ואמא לא תגלה, הרי הוא כל כך קטן, בכל מקרה אם אמא תגלה עליו היא בטוח תשאל את ג'יימס מה לעשות, הוא יגיד לה שלא כי זה יכול להיות מסוכן, והיצור יעוף מהבית . 
כשנכנסתי לחדרי ראיתי את היצור באותו מקום שהיה קודם, לא זז אפילו סנטימטר מהמיטה .

"טוב קטנצ'יק אתה תישאר איתי, אבל אל תצא מהחדר בשום פנים ואופן שמעת ? אני כבר אביא לך אוכל ." אמרתי לו, הוא רק קפץ במהירות על היד שלי והתכרבל שם, הוא כל כך קטן - אפילו לשכב לי על היד הוא יכול . 'עכשיו יהיה לי חבר אמיתי, לא סתם איזה חבר מהביצפר שצריך אותי רק בשביל שיעורים .. אלא חבר אמת ' חשבתי לעצמי שוב ושוב , כשכולי קורנת משמחה .

אני צריכה ללכת לבית ספר, איך אני אשאיר אותו כאן ? 

"מה אני אעשה איתך עכשיו ? " מלמלתי אליו, והוא הסתכל אליי באותו מדבר מעורר רחמים שהיה לו כשרק מצאתי אותו . 
"אל תעשה לי את הפרצוף הזה ! אתה לא פייר .. " נכנעתי ושמתי אותו בתיק בית ספר .

"תיהיה בשקט שמעת ? " לחשתי לתוך התיק, וסגרתי את הריצ'רץ, משאירה לו פתח אוויר . התארגנתי ליצאתי לבית ספר, מבועתת מהמחשבה שיגלו אותו, ויענו אותו כיוון שיצור כזה לא רואים בכל יום . אבל אני אסתיר אותו טוב, ומכיוון שבהפסקה בכל מקרה אין לי עם מי להיות אני אהיה איתו .. 
התקדמתי לכיוון הבית ספר, עדיין עם חצי חשש, וחצי שמחה - על כך שהוא מוגן איתי ולא נמצא לבדו בבית .

פרק שני - אשלי ודרק

השיעור הראשון והשני עברו מהר, מדי פעם הצצתי לתיק לבדוק מה שלום קטנצ'יק , זה השם שהחלטתי לקרוא לו. כשהצלצול צלצל להפסקה הוא התפתל.

"עליי למצוא מקום שקט שאין בו אף אחד, ואז אני אוציא אותך" אמרתי בקול הכי חלש שיכולתי, אך מסתבר שלא מספיק חלש. 
"הו תראו הנה אליחננה מתחילה להתשגע, אל מי את מדברת אליחננה ? " אמרה אשלי, אחת הבנות המקובלות בכיתה וצחקה בזלזול, ויחד אליה הצטרפו כל השפוטות שלה .
"תנחשי מה אליחננה ? יש מסיבה אצלי בבית וכל הכיתה מוזמנת, אמא שלי אמרה לי שצריך להזמין גם אותך .. אצלי היום בערב בשעה שבע, דקה יותר ואת לא תכנסי הבנת ? " הוסיפה אחרי כמה דקות של צחוק, ואני רק שמחתי שסופסוף הזמינו אותי למשהו אז הנהנתי ואשלי נאנחה בדרמתיות יתר.

יצאתי מהכיתה וחיפשתי מקום בלי אף איש, ולבסוף מצאתי עץ גבוהה ששורשיו מוסתרים עם עלים. זהו מקום שאף אחד לא יחשוב עליו ! 
עליתי על העץ והתיישבתי על ענף גבוה, והוצאתי את קטנצ'יק. הוא רק חייך והתכרבל לי ביד כמו קודם.
"אז קטנצ'יק, היום בערב אני הולכת למסיבה של אשלי אתה תרצה לבוא או להישאר בבית ?" שאלתי אותו, בידיעה שהוא כן חכם, והוא כן ידע לענות לי. וצדקתי - הוא קימט את גבותיו השיערות והוציא לשון בלעג . צחקתי . " אני יודעת שהיא לא מתנהגת אליי יפה, וגם חברותייה, אבל אתה יודע .. זאת הזדמנות להכיר מחדש אולי יהיו לי חברות סופסוף - חוץ ממך כמובן" קטנצ'יק לא נראה משוכנע, גבותיו היו עדיין מקומטות, קמטים הופיעו במצחו, ועל פניו התעוררה הבעה מודאגת . הקרבתי אותו לחזי וחיבקתי אותו חיבוק גדול 
"אתה החבר הכי הכי טוב שלי, ואני אוהבת אותך הכי שבעולם, גם אם זה יום אחד אתה תשאר אצלי לתמיד, ושום דבר לא יקרה לי כי אחרת איך אני אהיה איתך ? " נתתי לו נשיקה על הלחי, על ההבעה המודאגת לא נעלמה מפניו. נשמע הצלצול לשיעור . נאנחתי וירדתי מהעץ לכיוון הכיתה .
המורה נתנה לכיתתי עונש על כך שהרעשנו לכן נשארנו בשתי ההפסקות הבאות בכיתה.

מיהרתי הביתה, הבטן שלי קירקרה מאוד כי בבוקר מרוב לחץ שכחתי לקחת את האוכל שלי . 
נכנסתי למטבח וראיתי את ג'יימס ואמי מתנשקים . איכס אני לא רוצה לראות את זה ! אמי ראתה אותי וסימנה לי עם היד ללכת ולא להפריע . גילגלתי את עייני ונכנסתי לחדרי . כנראה שאין אוכל להיום ..
 מיהרתי לפתוח את הריץ'-ראץ' של התיק בכדי להוציא את קטנצ'יק, אך הוא לא היה שם. נכנסתי ללחץ מטורף - מה עם הוא נפל ? או ברח ? אך לפני שהספקתי לצאת מחדרי ולחפשו, קטנצ'יק נכנס מהדלת, עם חתיכה גדולה, יותר גדולה ממנו של לחם. אין לי מושג איך הוא לקח את זה, במיוחד עם גודלו הקטן, אך לקחתי ממנו את הלחם והתחלתי לאכול, הרגשתי משהו מתוק .. שוקולד ! הסתכלתי וראיתי שצדקתי - הסתכלתי עליו בהבעת שאלה והוא פשוט חייך . כיצד הצליח לעשות זאת ? הרי הוא בגודל כף יד ! אכלתי והשארתי לו את הקצה שבלי השוקולד, הוא אכל לאט לאט כמו ציפור. 
עדיין תהיתי איך עשה זאת אבל עזבתי את זה והלכתי קצת לישון צהריים, הרי בעוד כמה שעות אני הולכת למסיבה ! חייכתי לעצמי ונרדמתי כשקטנצ'יק שוכב לי על הראש. 

התעוררתי שוב לליקוקים של קטנצ'יק, ושוב בדיוק בזמן . 
השעה הייתה חמש וחצי, ובעוד שעה וחצי המסיבה תתחיל, ואני הולכת להראות במיטבי ! לקחתי את השמלה הכי יפה שלי - לבנה תחרה שמגיעה עד קצת לפני הברכיים - קצרה מדי לטעמי אז שמתי מכנס קצר למטה - עם פס שחור בבטן, ופפיון בכתף מצד ימין .
התאפרתי, ולרגע חשבתי שאני כמוהן, עושה זאת רק בשביל להשוויץ, בסוף החלטתי שלא ושזה בשביל עצמי . למרות שבתוך תוכי ידעתי שלא.

שמתי נעלי עקב שחורות ולקחתי את המתנה שקניתי לאשלי - הרי אמא תמיד אמרה שכשמזמינים למסיבות צריך להביא משהו מתוך כבוד , הפעם השקעתי באמת - קניתי לה חבילת איפור גדולה מחנות המותגים שהיא כל היום מדברת עליה. היא תאהב את זה, ואולי יהיו לי חברות שלא צריכות אותי רק  לבית ספר ..

שמתי את קטנצ'יק בתיק שחור קטן, עם פפיון לבד בצד, מתאים לשמלה - ושוב השארתי לו אוויר.

עברתי דרך הסלון, נתתי נשיקה במצח לאמי ויצאתי לכיוון ביתה של אשלי.

צלצלתי בפעמון ואשלי פתחה לי בחיוך גדול. 
" היי בת'וש ! מה זה בשבילי ? תודה לא היית צריכה, בואי היכנסי ! " היא אמרה לי . מוזר, זוהי הפעם הראשונה שהיא קראה לי בשמי, ולא אליחננה. אולי היא בכל זאת רוצה להיות חברתי . אשלי ראתה את מבטי המבולבל והתנצלה .
"אני מאוד מצטערת על כל מה שהיה בינינו, אבל הכל שונה עכשיו ואני מאוד שמחה שאנחנו חברות !" אמרה וחיבקה אותי חיבוק מוחץ, אני רק חייכתי מבעד לכתפה. ראיתי מה היא לבשה - חצאית מיני קצרצרה, חולצה עם מחשוף עמוק, נעלי עקב ענקיים, וטונות של איפור.

"כנראה שיש לי חברה זונה" לחשתי לתיק, ושמעתי צחקוק קטן. 

המסיבה הלכה לה בכיף, אשלי וחברותיה התקרבו אליי מאוד ובחיים לא הרגשתי כל כך אהובה. באמצע שיחה עם אשלי בהיתי בדרק.

דרק הוא ילד שאני מחבבת, יותר ממחבבת. הוא יפה, הוא חמוד, טוב בלימודים, והוא יחסית מקובל בחברה .. אולי לא כמו אשלי אבל אני יודעת שהמון בנות דלוקות עליו, אבל אף פעם לא דיברנו, כל פעם שניסיתי הוא ברח בגלל המבטים של אשלי .
"הו אני מבינה .. " אמרה אחרי כמה דקות של שתיקה. " את דלוקה על דרק נכון ?" הפתיעה אותי בשאלה כל כך מביכה, אני לא יכולה לדבר איתה על זה!
"מ-מה ?" אמרתי בגמגום, מרגישה את הדם עולה לפנים שלי. היא פשוט חייכה חיוך גדולה וקמה מן הכסא.
"אני צריכה ללכת רגע, ניפגש עודמעט במעגל של שבע דקות בגן עדן" אמרה וקרצה לי 

בנתיים הלכתי לכיוון האוכל, והכנסתי קצת חטיפים לתוך התיק, בשביל קטנצ'יק.

"כולם לבוא לסלון, משחקים שבע דקות בגן עדן, אני הבוחרת לכן לא צריך בקבוק" צעקה אשלי וכולם התקרבו לסלון .
בסיבוב הראשון פיבי וזאק, אקסים נכנסו לארון, וכשפתחנו אותו ראינו אותם מתנשקים וצחקנו. הם זוג כזה שנפרד וחוזר שוב ושוב.
"בסיבוב הבא דרק יכנס לארון יחד עם .... אליזבת' !" הכריזה אשלי וקרצה לי בפעם השנייה . 

דרק עשה סוג של פרצוף עקום ,ופניו נעשו אדומות . הרגשתי שאני הולכת להיתפוצץ מרוב בושה, למרות זאת הרגשתי סוג של אושר .. או ציפייה.. 

ישבתי עדיין בימקומי, לא זזתי מילימטר.

"נו למה אתם מחכים ?! קיש-קיש.. " היא כאילו גירשה אותנו להיכנס לארון . כעבור שנייה תפסה את אותי בידי והובילה אותי אל תוך הארון בכוח, דרק קם אחריי וניכנס ברוגע. אשלי כימעט וטרקה את הדלת ונישארנו שם לבד. נישענתי על הקיר, לא ידעתי מה לעשות. בחיים לא הייתי במצב כזה.

"אז... באה לפה הרבה ? " אמר לי דרק בסוג של ציניות ושנינו צחקנו.

"ניראה שהם נהנים" שמעתי את אשלי אומרת מהצד השני של הדלת. דרק עשה צעד אלי שהרעיד לי את הלב.

"אפצ'י.. " נישמע מתוך התיק שלי - קטנצ'יק היתעטש ברגע לא נוח. האפצ'י שלו היה קטן כזה ודרק היסתכל עליי במבט שואל.

"זה סתם הישתפשף לי התיק עם הקיר וזה יצר רעש מוזר " ניסיתי להתחמק, הוא חייך חיוך מוזר שכל כך החמיא לו והיתקרב אליי עוד פעם בלי להגיד מילה. פרץ אדרנלין ענק פרץ בליבי. ידו ליפפה את מותני וידו האחרת ליטפה את הלחי שלי, לא ידעתי מה לעשות אז שתקתי . הרגשתי את שפתיו על שפתי, עיניי נעצמו בטיבעיות והרגשתי כמו באיזה סרט של וולט דיסני. אהבתי את ההרגשה הזאת, הנשיקה הראשונה שלי והיא ניראתה כמו נצח !

עד שהדלת נפתחה, ועשרות ביצים נזרקו ישר לכיווני.
"חה ! אליחננה את כזאת פתי ! למי שאני ארצה להיות חברה שלך ? עזבי את זה, למה שדרק ירצה להיות איתך בכלל ? " אמרה בלגלוג בעודה זורקת ביצים, וכל מי שסבבי צוחק . חוץ מדרק .
" נו דרק ! אל תוציא אותי סתומה, כך ביצים ותזרוק, אל תשכח לצחוק !" לחשה לדרק בלבד, הוא לקח ביצה וזרק לי הישר לעין. צחוק מתגלגל נשמע בכל רחבי החדר, דרק חייך חיוך שנראה מזוייף ויצא מהחדר.
" כזאת פתי ! - אליחננה נפלה בפח ! - איכס מי יגע בה בכלל ? - טיפשה שכזאת ! - עצוב שהיא חשבה שדרק ירצה אותה ! - " 
כל כך הרבה קללות ודברים פוגעים לעולם לא אמרו לי, בחיים שלא לא נפגעתי ברמה כזאת. עם דמעות רבות בעייני יצאתי בריצה מהירה מהבית, בלי לדעת לאן רגליי לוקחות אותי.
הדמעות  ממשיכות ליזול, ואני נשארת פגועה. אשלי מתחה אותי המון פעמים, אבל לעולם לא ככה, היא השתמשה בדרק ! הבן אדם שאני הכי אוהבת !
הבנאדם שבחיים לא השתתף בשום מתיחה, הבנאדם ששבר את ליבי . תקוות שווא, אהבה ראשונה נוראית, הנשיקה שנקטעה במתיחה הנוראה, הידיעה שדרק בכלל לא רצה לנשק אותי, אלא השתמש בי לצורך מתיחה.
הגעתי לספסל בגינה ריקה, והוצאתי את קטנצ'יק מהתיק
"למה הן עשו לי את זה ?" צעקתי לעברו " אני שונאת את אשלי ! שונאת שונאת שונאת - " הדמעות שחנקו אותי, קטעו את המשפט. קטנצ'יק הסתכל אליי במבט אומלל וכועס. מאוד כועס. הוא חיבק אותי בידיו הקטנטנות וככה נשארנו למשך המון זמן .

 

עברו יומיים מאז המתיחה, ולא הלכתי לבית הספר. אני לא יכולה להראות את פניי מרוב בושה !

מאז אותו יום קטנצ'יק נראה מאוד כעוס, לא ראיתי חיוך אחד מאז.

היום הוא העיר אותי בליקוקים כמו תמיד, אך הפעם הוא היה מחיוך מאוזן לאוזן
"מה אתה כל כך מאושר קטנצ'יק ? " שאלתי אותו מבולבלת, אך הוא כהרגלו המשיך לחייך בלי לומר מילה, וחיבק אותי.

"יאללה, הפעם צריך ללכת לבית הספר אז אני אלך לי להתארגן" אמרתי לו והתקדמתי לכיוון המקלחת

הגעתי לבית הספר, וראיתי את כל בית הספר יושב בחוץ במעגל ענקי, התקדמתי לכיוון ילדי כיתתי.
ראיתי שכולם בוכים, בנות הכיתה בעיקר בוכות וממלמלות "איך היא הלכה ? - אני לא מאמינה ! - אני אתגעגע אליה ! - החברה הכי טובה שלי ! "
קימטתי את גבותיי בבלבול, התכוונתי לשאול את אחת הבנות מה קורה, אבל אז המנהל התחיל לדבר.
"טוב כפי שהתחלתי לומר קודם, היום בלילה קרה מקרה מצער. אחת מחברתינו לבית הספר איננה, היא נמצא בביתה .. מתה. " התחיל, ועצר להתשתעל. פקחתי את עייני בתדהמה . על מה הוא מדבר ? 

"היא נמצאה בביתה הלילה בשעה 02:34 כשגרונה משוסע, זוהי אשלי סמית', מ-י'3 . משתתף בצערכם ובצער המשפחה, לא נוכל ללמוד בכזאת אווירה, לכן תשוחררו היום מוקדם, לאחר שיועצת הכיתה תדבר איתכם על זה באופן אישי.." עוד בכי, עוד יללדות, עוד צעקות. ורק אני עומדת במקום, לא מצליחה לזוז. עייני ופי פתוחים כ-"O" . לא האמנתי, אשלי המדהימה, היפה, האהובה נרצחה . שנאתי אותה, היה בתוכי זיק של שמחה שגרם לי להרגיש רע עם עצמי, אבל היה בתוכי גם זיק של עצב. למרות מה שעשתה זה לא מגיע לה, היא רק בת שש עשרה ! 
 התקדמתי לביתי, מתעלמת מהמורים והתלמידים המורים לי להכנס לכיתה.
 נכנסתי לבית, רצה ישר לחדרה של אמי לבשר לה על החדשות. 
"אמא, אמא את לא מבינה מה קרה היום ! " צעקתי, בתקווה שג'יימס בעבודה היום, כי אם הוא איתה היא לא תטרח להקשיב לי.
"מותק, למה חזרת מוקדם?לכי לחברה או משהו אני וג'יימס עסוקים ב.. חשבונות !" קולה של אמי נשמע מבעד לדלת חדרה הנעול. אני אפילו לא רוצה לדעת מה היא עושה שם, אם היא אומרת לי ללכת לחברה כנראה היא באמת עסוקה, כי היא יודעת שאין לי חברים .
נכנסתי לחדרי ושכבתי על מיטתי. התיק זז ונזכרתי בקטנצ'יק, הוצאתי אותו מהתיק והחלטתי לספר לו מה שקרה היום, הרי בכל מקרה אמי לא מקשיבה לי כרגע ..

"היי קטנצ'יק ! אתה בטח תוהה למה אתה יוצא מוקדם יותר" התחלתי, אבל קטנצ'יק לא נראה מופתע, אלא עדיין מהבוקר עם חיוך על הפנים. קימטתי את גבותיי בבלבול והמשכתי. 
"זוכר את אשלי ? " הוא הנהן . "אז היא נרצחה ! היא מתה, איננה ! " קטנצ'יק קפץ בשמחה, עם חיוך גדול על פניו.

"לא קטנצ'יק ! זה לא טוב, אפילו שאשלי היא רעה לא מגיע לה דבר כזה !" הקפיצות הפסיקו בבת אחת-וחיוכו גבע. הוא הניד בראשו, עכשיו הוא נראה מבולבל, ולבסוף הבעת פניו השתנו לכעס. הוא נכנס חזרה לתיק וסגר עם ידיו הקטנטנות את הריץ'-ראץ' .

"מה קרה קטנצ'יק ? " הוצאתי אותו מהתיק ושמתי אותו בידיי . "האם זה בגלל אשלי ?" הוא הוציא לשון והתקפל לכדור פרוותי, כאילו שלא רוצה לדבר איתי.הוא ניראה  נעלב. תהיתי מה פשר הדבר, הרי לא קרה כלום. אולי זה ביגלל שהוא לא חיבב את אשלי ..

עזבתי את הנושא ונישכבתי על מיטתי חושבת על מה שקרה. חשדתי בקטנצ'יק - הרי ימים הוא היה כועס מאוד, ובדיוק ביום שאירע האירוע הוא נהיה שמח .. הייתכן שזה הוא ? הסתכלתי על כדור הפרווה וצחקתי בקול . מה פתאום, יצור כזה קטן וחסר אונים לא יכול לעשות דבר כזה !

לקחתי אותו בידיי ולחשתי לו. 

"אל תיהיה עצבני קטנצ'יק, אתה יודע שאני אוהבת אותך הכי בעולם, ואני לא רוצה שתיהיה עצבני בסדר ?" לאט לאט קטנצ'יק יצא מתנוחת הכדור, וחייך אליי . "קטצ'יק .. לה..לאהוב ... בסי .... " לחש פתאום, בקול חלוש, ולאט לאט . הוא יודע לדבר ! הייתי המומה, יכול להיות שיום אחד הוא יוכל לדבר שוטף ? 
"אתה יודע לדבר קטנצ'יק ? " שאלתי אותו . " קטצ'..קטננצ'יק לאהוב בסי " אמר שוב, אך הפעם שוטף יותר . חייכתי חיוך ענק וחיבקתי אותו

"ובסי לאהוב קטנצ'יק" לחשתי לו .

פרק שלישי - סליחות 

ביום למחרת, כשהלכתי לבית הספר, דרק עצר אותי עוד לפני שנכנסתי .

"אליזבת', אני צריך לדבר איתך" הוא אמר, נראה אומלל כמו באותו יום המתיחה. כמעט שאלתי מה הוא רוצה, אבל למה ? זה בטח סתם עוד מתיחה.
קימטתי את גבותיי בכעס והמשכתי, מתעלמת מקיומו. הוא קרץ אליי ונעמד מלפניי שוב .
"מה אתה רוצה ?" שאלתי ברוגז. "רק .. רק לבקש סליחה." אמר, עיניו נראו כנות ועצובות, כאילו באמת מתחרט על מה שקרה. לא לא לא ! אני לא אפול בפח שוב ! 

נחרתי בבוז "כן בטח, כדי שמחר תוכל לעבוד עליי שוב יחד עם כל החברים הסנובים שלך." אמרתי בלגלוג וניסיתי להתקדם, אך הוא חסם אותי . 
"אני רציני, אני באמת מצטער על מה שעשיתי .. והם לא חברים שלי, הבנתי שלא הייתי צריך להיות השפוט שלהם, רק בשביל להיות מקובל, עכשיו חוץ מטום, אני לא בקשר עם אף אחד. אני אשמח שיהיו לי חברים אמיתיים - כמוך למשל . " סיים את נאומו הארוך, ולבי נשבר בשנית. הוא כל כך חמוד, ורגיש, והוא באמת נראה מצטער .. אולי עליי לסלוח לו ? אך המוח עצר את כל רגשותיי.
"תעזוב אותי דרק, אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע את הסליחות האהובות שלך, פשוט תצא לי מהדרך !" צעקתי עליו, מתעלמת מהעיינים הבוהות בנו. מבטו נראה אומלל מתמיד, אך הוא פינה את הדרך והמשכתי לכיוון הכיתה .

חודשיים עברו, בהם דרק ניסה שוב ושוב להתנצל ללא הצלחה, עד שוויתר אחרי כל כך הרבה סליחות.

בחודשיים האלה, עוד בנאדם נרצח, שוב באותה דרך כמו שאשלי נרצחה . עוד לא מצאו את הרוצח והתחלתי לפחד. 
הפעם הבן אדם השני שנרצח - היה בנו של אחיו של ג'יימס . כלומר בערך-בן-דוד שלי . שמו ג'ואי הוא בא לביקור, ושלושה ימים אחרי שעזב הוא נרצח כשגרונו משוסע. שנאתי אותו, הוא היה גדול ממני בארבע שנים והתנהג כמו ילד בן עשר שכל הזמין מציק לי ומסבך אותי בצרות. כשהוא בא לביקור, הוא שבר לי את הטבעת שאבי נתן לי, כשעוד הייתי תינוקת . אמי שמרה לי אותה עד שגדלתי להיות בת שתיים-עשרה . אני זוכרת שהייתי מאושרת לדעת שאבי השאיר לי מתנה יקרה, הייתי מאושרת לדעת שאהב אותי .

וג'ואי שבר אותו ! לטענתו זה היה כל כך עדין, כשהוא החזיק את זה זה נשבר. אבל הוא שבר לי אותה מול עייניי בכוונה - הוציא את היהלום שעליו חרוט באותיות מסולסלות קטנות - " My Little Beth " וזרק אותה לריצפה, כי חשב שזה יהיה מצחיק לראות אותי מעוצבנת. מאז אותו מקרה עד סוף הביקור לא דיברתי איתו אפילו מילה, ועכשיו כשהוא מת .. לא הצטערתי כל כך - והרגשתי אשמה על כך . 

בנוסף, בחודשיים שעברו קטנצ'יק למד לדבר - אמנם קצת מגמגם, ולפעמים לא מדבר שוטף - אך אפשר להבין אותו.

"קטנצ'יק רעבוש" מילמל לי שוב ושוב קטנצ'יק, בזמן שעבדתי על שיעורי הבית. אמרתי לו פעמים רבות שאני אלך להביא לו ברגע שאסיים את שיעורי הבית, אך הוא לא וויתר . באנחה קמתי מהכסא, והלכתי להביא לו את המאכל האהוב עליו - כריך עם מלפפון חמוץ, שוקולד, חומוס והמון המון חריף . עושה בחילה, כן .. אבל פעם אחת הכנתי את זה לוויליאם, בתור נקמה על התעלול שעשה לי עם נחש מזוייף, וקטנצ'יק אכל זאת במקומו.

אהבתי להסתכל על קטנצ'יק אוכל - בכל פעם שאכל זאת פרוותו הוורודה-כתומה נהייתה אדומה לגמרי. 

כשסיים הוציא שיהוק קטן וחמוד, מלמל תודה והלך לישון . 

בנתיים נשמעו דפיקות בדלת של החדר שלי. פתחתי וראיתי שזה דרק, חשבתי לרגע לטרוק לו את הדלת בפנים אבל התחרטתי .. הייתי מספיק רעה אליו.
"מה אתה רוצה?" שאלתי,חסרת סבלנות .

" הממ .. טוב אמא שלך פתחה לי ואמרה לי לעלות לפה ו.. טוב הבאתי לך את שיעורי הבית כי לא הגעת היום" אמר והושיט לעברי שלושה דפים כתובים משני הצדדים .

"וואו, תודה באמת נחמד מצידך" אמרתי בעוקצנות . "המורה אמרה לי להביא לך כי אני הכי קרוב אלייך" הגיב במשיכת כתפיים, כאילו שזה לא משהו רציני . אופס ? "אה.. סליחה" לחשתי בתקווה שלא ישמע .

דרק נכנס לחדרי, בלי הזמנה . הרמתי את גבותיי והסתכלתי עליו .

"תשמעי אליזבת', אני לא יודע מה עוד לעשות.. חודש וחצי קירקרתי סביבך, ניסיתי לדבר איתך, הושפלתי כל פעם שצעקת עליי, אבל לא וויתרתי וניסיתי כל פעם מחדש לבקש את סליחתך." עצר רגע כדי לשאוף עמוק, הוא נראה כועס עכשיו. "באיזה שהוא שלב וויתרתי, אבל לא הפסקתי לחשוב עלייך, על איך פגעתי, והכעס על עצמי גבר וגבר" עצר רגע, מהוסס . "גובר וגובר" תיקן . עכשיו הוא לקח את ידיי והסתכל עמוק לתוך עייני.
"אליזבת', אני יודע שהתנהגתי כמו חמור, שפוט, אדיוט, אגואיסט, שחצן ולא יודע מה עוד .. אבל השתנתי, את כל חבריי העמדתי במקום לאחר שעזבת בבכי מהמסיבה, את כל חבריי הזהרתי לא להתקרב אלייך עוד. סליחה - לכל חבריי לשעבר . עכשיו אליזבת', אני מבקש ממך, בפעם האלף - האם את יכולה לסלוח לי, ולפתוח איתי דף חדש ? " הוא נראה כנה, כעוס ואומלל .. הסתכלתי עמוק לעיניו והחלטתי.

"בסדר.. אולי הגיע הזמן שנפתח דף חדש." אמרתי, וחיוך קטן ברח משפתיי. דרק חייך חיוך גדול, אף פעם לא ראיתי אותו מאושר כל כך, אפילו כשהוא היה עם חבריו. הוא חיבק אותי חזק כל כך, עד שבקושי יכולתי לנשום, לא רציתי להרפות מהחיבוק הזה, אך השיעול שיצא משפתיי הסגיר אותי. הוא מיד עזב אותי, והסתכל עליי מודאג.

"את בסדר? פגעתי בך? מצטער אני כל כך התרגשתי .. " מלמל כל כך מהר עד שבקושי יכולתי להבין מה הוא אומר.

לפתע הסתובב לאחור, בבהלה. "מה זה שם ?" שאל מבולבל, והצביע לעבר השמיכה. 

אוי שכחתי מקטנצ'יק ! הוא ישן מתחת לשמיכה, וזז באי נוחות. רצתי לעבר המיטה ונשכבתי כדי להסתיר את הגוש הקטן שזז בלי הפסקה.

"הממ .. זה כלום ! סתם ... שעון מעורר שהופעל, אבל הקול שלו התקלקל אז .. זה פשוט זז ו.. " אני שקרנית גרועה, מאז ומתמיד ידעתי זאת. 
הסתכלתי עליו מבוהלת, מנסה לקלוט אם הוא קנה את שקרי העלוב.

"אוקיי .." הוא לא נראה משוכנע, אך החליט לעזוב את הנושא. "אני צריך ללכת, אמי מחכה לי בבית עם ארוחת ערב אז.." הודיע בעצב. 
"בסדר, אז להתראות." קולי נשמע עצוב כשלו. לא רציתי שילך . הוא התקדם לכיוון הדלת, ורגע לפני שיצא ממנו אמר "ניפגש מחר" בחיוך ויצא.ליבי עוד פעם מהחיבוק שנתן, האהבה שלי כלפיו הציפה אותי. "אני אוהבת אותו?" מילמלתי לעצמי בתהייה.

פרק רביעי - קטנצ'יק נחשף

למחרת בבית הספר, היה פשוט מושלם. הייתי עם דרק כל היום, והכרתי את טום, חברו הטוב ביותר. 

טום הוא הבן אדם הכי מצחיק שהכרתי, עם תלתלים בצבע חום, התואמים לעיניו וחיוכו שאף פעם לא יורד מפרצופו.

"ביי, ניפגש מחר ! תודה שליוותם אותי " נופפתי להם ונכנסתי לביתי.

נכנסתי ושמעתי את קולו של ג'יימס מהמטבח. התקדמתי לכיוון הקול, להגיד שלום. אך מילותיו עצרו אותי להקשיב. 

"שנון יקירה, אני יודע מה אני אומר. יהיה לה שם טוב יותר !" אמר בקול רך שתמיד ממיס את אמי .

"אבל ג'יימס .. זה כל כך רחוק ! ומדוע צריך פנימייה, אני בטוחה שטוב לה כאן .. ומה עם וויליאם ומייקל ? למה דווקא את בת'י שלי צריך לפנות ? אני בטוחה שנמצא מקום לתינוק הקרב, בלי לשלוח את בת'י לפנימייה. " הייתי בשוק, אותי הוא רוצה לשלוח לפנימייה ? יש תינוק מתקרב ? 

"יקירתי, הבית הזה קטן כל כך, וויליאם ומייקל ביחד בחדר קטן וצפוף, ולבת'י גם יש חדר קטן שלא יספיק גם לתינוק, החדר שלנו צריך קצת פרטיות את יודעת .. מה עוד נשאר ? לעבור בית זה לא בא בחשבון, אין לנו מספיק כסף. " הוא רוצה להחליף אותי בשביל תינוק ?! אמא בחיים לא תסכים לזה, אני הבת שלה ! היא לא הולכת לזרוק 16 שנים לפח בשביל משהו חדש. 

"טוב.. אולי אתה צודק. אבל רק בתנאי שהיא תיהיה שם שנתיים בלבד, לא יותר !" עכשיו כבר רתחתי, הוא הצליח להשפיע על אמי לשלוח אותי לפנימייה ! אמי החליטה שהוא צודק ! דמעות התחילו לרדת מעייני ואני התפרצתי למטבח.

 "מה אתה חושב את עצמך ?! רק בגלל שאני לא רואה בך אבא אתה מסלק אותי ?! אתה רוצה שזה יהיה המשפחה המושלמת שלך נכון ? וברור הפיתרון המושלם הוא לשלוח אותי לפנימיה ולהפוך את חדרי לחדר תינוקות ! " צרחתי אליו, ופניתי לאמי . "ואת ! הוא כל הזמן מצליח לסובב אותך על האצבע הקטנה שלו ! תמיד היה לך זמן אליי רק כשג'יימס היה בעבודה, אבל כשהוא נמצא את בקושי מתייחסת אליי, כל מה שהוא אומר תמיד נכון, הוא באמת חשוב לך יותר מהבת שלך ?! אני שונאת אתכם ! " צרחתי עד שכבר נגמר לי הקול . 

דמעות המשיכו לזלוג מפניי, בעודי רצה לחדרי טורקת את הדלת ונועלת אותו .

קטנצ'יק הסתכל עליי בעיינים מבולבלות. "אני שונאת אותם ! לא, אני לא שונאת אותם, אני שונאת את ג'יימס ! שונאת אותו, הלוואי שימות !" צעקתי לעבר קטנצ'יק בעודי מתיישבת על הריצפה וממשיכה לבכות. 

קטנצ'יק נראה כעוס. "ג'יימוס לפגוע בבסי?" שאל . הנהנתי "ג'יימס הוא רשע, מצליח לגנוב את אמי ממני ולסלק אותי מהבית, אם הוא לא היה קיים אז המצב היה פי אלף יותר טוב. " קטנצ'יק טיפס עליי, וחיבק אותי חזק. הוא מלמל לעברי משהו, אבל לא שמעתי, כבר נרדמתי.

התעוררתי מטריקת דלת חזקה שנשמעה מלמטה.

הסתכלתי על השעון, השעה הייתה רק שתיים לפנות בוקר. חיפשתי את קטנצ'יק אך לא מצאתי אותו .

יצאתי החוצה לבדוק מה קרה, אולי קטנצ'יק החליט ללכת לטיול קצר .. "בס - בס - בסוש - קטנצ'יק ישמח את בס - בס - בסוש " שמעתי את קטנצ'יק שר, הלכתי בעקבות הקול. 

מצאתי את ג'יימס על הריצפה חסר הכרה, ואת קטנצ'יק, נמצא על החזה שלו, כשציפורניו החדות שלופות מטיילות סביב צווארו .

"לא קטנצ'יק תפסיק !! " צרחתי אליו, קטנצ'יק הפסיק מיד, והסתכל עליי מבולבל. אני לא מאמינה שקטנצ'יק רצה להרוג את ג'יימס ! חצי שצווארו שמוסע, אולי לא מאוחר מדי, אולי הוא חי ! 

רצתי לכיוון ג'יימס. "תסתלק מפה ! אתה .. אתה גם רצחת את אשלי וג'ואי ! תסתלק יצור מגעיל שכמותך ואל תחזור !" צרחתי עליו, בוכה. 
קטנצ'יק בכה, בפעם הראשונה עם דמעות, והסתלק.
בנתיים לקחתי את הז'קט שליי, וכיסיתי את צווארו, בעודי מתקשרת לאמבולנס. החזקתי את ידו, והרגשתי דופק.

האמבולנס הגיע תוך עשר דקות, אמי התעוררה מהרעש וכשראתה את ג'יימס, התעלפה.

אמא של ג'יימס לקחה את וויל ומייק לביתה, לשמור עליהם, ובנתיים אני ישבתי בבית החולים, בחדר ההמתנה כשלידי יושבים שני שוטרים.

"אני יודע שמה שקרה היום מאוד טראומתי בשבילך, עלייך לספר לי כל מה שקרה. " התחיל השוטר שישב הכי קרוב אליי.
"טוב .." התחלתי, בזמן שהשוטר הרחוק ממני מוציא דף ועט. "התעוררתי בגלל ששמעתי טריקת דלת, אז יצאתי לבדוק מה קורה, ואז מצאתי את ג'יימס על הריצפה, כשגרונו מלא בדם" דילגתי על הקטע עם קטנצ'יק, אף על פי כעסי אליו אסור לי להסגיר אותו.

השוטר הרחוק רשם הכל, ואילו הקרוב שאל אותי כל כך הרבה שאלות, עד שראשי יסתחרר .

"לא ראית שם אף אחד?-מדוע אינך קוראת לו אבא?-מה מצב היחסים בינכם?-האם את יודעת על מישהו שביחסים רעים עם ג'יימס? ... " ועוד המון שאלות שהתישו אותי.

לאחר שסיים שיחרר אותי, והלכתי לבקר את ג'יימס יחד עם אמי שהתאוששה מהמקרה. היא החזיקה לי את היד, ולחשה לי בלי קול. "אני מצטערת" . חיבקתי אותה ונכנסו לחדרו של ג'יימס. 

היה לו תחבושת על צווארו, והמון מחטים המחוברים לידו. הוא נראה ישן. אמי פרצה בבכי והחזיקה את ידו. 

רופאה נכנסה וכיחכחה בגרונה, למשוך את תשומת ליבה של אמי. היא התחילה להסביר על אבי, דיברה בשפת רופאים שלא הבנתי. 
"בקיצור לבעלך יש המון מזל, הוא ישתחרר בתוך שבוע .. עליו לנוח. " סיימה ויצאה מהחדר. אמי חיבקה אותי, ולא הפסיקה למלמל 'תודה לאל'. 
אמי נשארה איתו, ואני לקחתי מונית לביתי.

חשבתי על קטנצ'יק, היצור הקטן והחסר אונים, רצח שני אנשים, וכמעט רצח את אבי ! גידלתי מפלצת בכל הזמן הזה ?
היצור המתוק שחשבתי שהוא, רוצח !

איך לא שמתי לב לכך ? בכל הפעמים, היה כעוס ובדיוק ביום של הרצח היה מאושר .

ראיתי את קטנצ'יק התמים מול העיינים שלי, והרגשתי געגוע . לאחר מכן ראיתי את קטנצ'יק הרוצח מול העיינים שלי והרגשתי בלבול, וכעס.

שמתי את ראשי על הכרית, ונרדמתי .

פרק חמישי - אי הבנה

שבוע עבר, וג'יימס התשחרר מבית החולים, כשעל צווארו עדיין יש תחבושת. אמי לא עזבה אותו לרגע, לא שאני מופתעת מכך..

ורגשות הגעגועים שלי לקטנצ'יק גברו.

שכבתי על מיטתי, בזמן שאמי החליפה תחבושת לג'יימס . חשבתי על מה שקרה איתו והבנתי שהוא לא אשם. בכל הפעמים שרצח מישהו, הוא רצח רק כי פגעו בי, הוא עשה זאת כדי לשמח אותי.

נזכרתי בשיר של קטנצ'יק - 'בס - בס - בסוש קטנצ'יק ישמח את תבס - בס - בסוש ! ' זימזמתי את השיר הזה בראשי שוב ושוב.

 הוא עשה זאת כדי שאני אהיה מאושרת, כשאשלי פגעה בי אמרתי שאני שונאת אותה, וקטנצ'יק כעס והרג אותה - רק כי הייתי פגועה . 
ועם ג'ואי, כששבר את הטבעת שלי .. וג'יימס כשאיחלתי לו למות .. אני הרוצחת פה, לא קטנצ'יק  ! 

דמעות התחילו לרדת מעייני, קמתי מהמיטה בבת אחת ויצאתי החוצה. 

"קטנצ'יק ! " צעקתי בעודי מסתובבת ברחוב. "קטנצ'יק !" צרחתי שוב בבכי, מתעלמת מהעיינים הנעוצות בי .

הגעתי לבית של דרק, בלי לדעת למה דפקתי בדלת הבית שלו. הוא פתח, וכשרה אותי בוכה חיבק אותי חיבוק גדול גדול . 

"מה קרה ?" שאל מודאג בזמן שהכניס אותי לחדרו. "קרה לך פעם שפגעת במישהו שאתה אוהב, ומי שפגעת בו ברח, ולא חזר אלייך לעולם?" שאלתי אותו, בלי לספר לו על קטנצ'יק.

הוא קימט את גבותיו ואמר. " כן, כמעט .. איתך. כשפגעתי בך חשבתי שלעולם לא תסלחי לי .. אבל את רואה, הכל הסתדר בסוף, את תראי שגם איתך הכל היסתדר. " הוא חיבק אותי שוב, ונשארנו כך למשך המון זמן. 

"אפצ'י.. " שמעתי קול מוכר, קטנצ'יק ! הסתכלתי לראות מאיפה הקול מגיע . "קטנצ'יק ?! " אמרתי לאצמי בהחלטיות כאילו אני עונה לאצמי על השאלה"מי זה"  . חשבתי לאצמי מה אני עושה.. היסתכלתי על דרק במבט תוהה . הוא לא הבין. "קטנצ'יק אצלך"  צעקתי בבכי, דרק הסתכל עליי במבט מבולבל "קטנצ'יק אתה פה !? קטנצ'יק ! סליחה! אני מבקשת שתיסלח לי בבקשה רק תחזור אליי" , קלטתי את פניו של דרק שלא מבינות כלום והסתרתי את פניי בידיי . סתם הבכתי את עצמי, ברור שרק דמיינתי את קול האפצ'י העדין שלו. 

"היי, תסתכלי עליי" אמר והרים את סנטרי בידו, מעלה את פניי כדי שאוכל להסתכל עליו. "הוא שלך?" שאל בחיוך והסתכל על ידו השנייה . 

הסתכלתי גם אני וראיתי את .. "קטנצ'יק !" צעקתי וחיבקתי אותו הוא אחז את קטנצ'יק בידו והיצור הקטן שלי היתחכך באצבעותיו כמו חתול. "אבל מה .. מה קטנצ'יק עושה אצלך ?" שאלתי, המומה.

"לפני שבוע בערך, הוא הפיע בחדרי, בוכה .. אז שמרתי עליו .. רציתי לקרוא לא הרפר אבל הוא כל הזמן תיקן אותי ואמר שקוראים לו קטנצ'יק " הסביר והוסיף . "הוא כל הזמן מלמל בסי, רק עכשיו הבנתי על מה הוא דיבר " הוא התסכל על קטנצ'יק וליטף אותו בראשו . 

"בסי מצטער בסי אני מצטער ! דרק-ונו מאוד מאוד נחמד ! אוכל טעים-טעים ! בסי סולחת לקטנצ'יק ? קטנצ'יק לאהוב בסי ! ודרק-ונו !" דיבר אליי,במהירות. 

"אל תדאג קטנצ'יק, הכל בסדר רק אל תעשה את זה שוב אוקיי?" שאלתיי אותו, והוא הינהן . 

בשעתיים הבאות, דרק ואני דיברנו על קטנצ'יק. אני הסברתי לו הכל, והוא הסביר לי. 

"נראלי שאני צריכה ללכת, קטנצ'יק צריך לישון" אמרתי לאחר שקטנצ'יק פיהק. דרק לקח את קטנצ'יק בידיו ולחש לו משהו. 

בתגובה קטנצ'יק יצא מהחלון. הסתכלתי על דרק במבט שואל.

הוא חייך אליי והושיט את ידיו הגדולות אל מותניי,הצמיד אותי אליו חזק,כאילו לא רוצה שאני אעזוב אף פעם. הסתכלתי עליו, ופרץ אנדרנלין ענקי פרץ בליבי,הוא היה הרבה יותר גדול מאותו היום של המתיחה. ראיתי את עיניו בוהות לי בעיניים ובשפתים לסירוגין, פניי הפכו לאדומות לגמרי ולבי פעם חזק ומהר כל כך, עד שחשבתי שהוא עומד לצאת מהמקום.

"אליזבת' שלי .." הוא אמר שלי .. שלי .. " אני אוהב אותך, מאז הנשיקה לא הפסקתי לחשוב עלייך, הפעם זאת לא מתיחה, הפעם אני לא חמור או אגואיסט או שפוט, אני רק דרק .. אותו דרק שראית כשנישקת אותו בחזרה אותו דרק שמרגיש כלפייך משהו שלא מהעולם הזה. ברצינות, אני לא הרגשתי רגש חזק כל כך לאף אחת לעולם,אני מיתפלא שאת אמיתית,כי את כל כך מושלמת." אמר וראיתי את שפתיו מיתקרבות אל שפתיי , כאילו זה היה בהילוך איטי. רציתי כבר שהרגע יגיע, כל שנייה ניראתה לי כמו נצח. הפעם לא עצמתי את עיניי כששפתיו נגעו בשלי. רציתי להרגיש הכל. לראות הכל. אבל כעבור שנייה או שתיים עצמתי אותן כי זה לא היה אפשרי. הושטתי את ידי כמתוך ריפלקס על צווארו והוא חיבק את מותניי חזק יותר . ההרגשה הזאת, זה לא היה סתם אהבה. זה משהו גדול יותר. משהו טהור יותר, אין לי אפילו מילים לתאר את זה. הייתי כל כך מאושרת ! הרגע הטוב ביותר בחיי. זאת הייתה אמורה להיות הנשיקה הראשונה שלנו. בלי ביצים על כל הבגדים שלי, בלי החיוך שלו שנימחק בבת-אחת והבעה יבשה ממלאת את מקומה.הבנתי. אני מאוהבת בו. 

כששפתינו היתנתקו בסופו של דבר, והוא התרחק ממני, אף דלת לא נפתחה, אף בן אדם לא הופיע וצחק עליי . 

היינו רק אני והוא, בלי מתיחות. אהבה טהורה, אהבה אמיתית. חייכתי אליו ונישקתי אותו אני כי איך אפשר שלא.הרגשתי את חיוכו מבעד לנשיקה. חייכתי גם אני, כי אין בן אדם יותר מאושר כרגע ממני.

פרק שישי - הסוף המתוק שלי

כעבור שנה וקצת ..

אני ואמי .. טוב המצב לא השתנה בהרבה, אך אמי החליטה שאני לא אעזוב לפנימייה, ולמדה להגיד מדי פעם לא לג'יימס. רק מדי פעם, אך זה בסדר. היא אוהבת אותו, אולי קצת יותר מדי אבל כך המצב, ואם זה גורם לה אושר אני מעדיפה להשאר בשקט ולא להתערב עוד.

בנוסף נולדה לי אחות קטנה, אליס, והפעם באמת הצלחתי לקרוא לה אחותי .

היא ישנה בחדרי, ובניגוד לוויל ומייק, היא לא דומה בכלל לג'יימס, אלא שתי טיפות מים לאמי. אנחנו מאוד אוהבות אחת את השניה, עד שאמי מקנאה בכך שהיא רוצה אליי כל הזמן, ולא אליה. 

בנוסף, אני ודרק חגגנו לא מזמן שנה ביחד. אני אוהבת אותו כל כך ! בכל יום כשאני מתעוררת אני מסתכלת על התמונה שנמצאת על השידה שלי, תמונה שלי ושלו ביום הולדתי כשחגגנו יחד. בכל פעם שאני מסתכלת על התמונה הזו,אני מחייכת את החיוך הכי טהור שיכול ליהיות איי פעם! ואני שמחה, שמחה שהכל אמיתי, שהכל לא חלום..

קטנצ'יק חזר לביתי, גזרתי לו את ציפורניו החדות, והכרתי את קטנצ'יק לאליס, היא מאוד אוהבת אותו והוא אותה. הם שניהם נעשו חברים טובים מאוד, קשה להפריד בינהם כשהם יחד. 

וזהו בעיקרון הסוף הכי מתוק שיכולתי לבקש !