מבצע "עמוד ענן" החל לפני יומיים, והעורף שוב סופג.

מאות טילים ופצצות מרגמה, ולא מדברים על הסוף, כי זה רק התחיל.

הגיע הזמן שהם, ארגוני הטרור שכל מטרתם היא השמדתנו, יסבלו ויספגו מכות כואבות.

ראש הזרוע הצבאית של חמאס צריך להיות ההתחלה, ולא הסוף.

המטרה צריכה להיות שיתוק מוחלט של הזרוע הצבאית שלהם, להשמיד את מחסני הנשק ואת המשגרים, לפגוע בכל מי שמנסה לפגוע בנו, עוד לפני שהוא מתחיל.

להגן ולתקוף, ולא להתגונן.

אותן מבצע שתושבי הדרום מחכים לו כבר זמן רב, שנים רבות של שגרת חירום, שצריך היה להפסיק מזמן.

כן, יש מחיר לתקיפה הזו, ולא רק כלכלי.

כואב לראות ילדים פצועים וכואב לראות את המספרים, ועוד יותר כואב לדעת שנהרגו שלושה אנשים, שלוש משפחות נהרסו, בגלל טיל ארור אחד.

עוד נספוג פגיעות ועוד נספוג טילים ופצצות מרגמה, זה לא מציאותי לצפות לרגיעה בשלב הזה, ואם תהיה כזו לפני שנשמיד את מחסני הנשק של ארגוני הטרור, זו תהיה טעות שנבכה עליה מאוחר יותר.

רק מדבר אחד אני מסתייגת ומפחדת: הכניסה הקרקעית לעזה.

אין לי בעיה עם תקיפות מהאוויר, וזה לא ממש מפריע לי אם הן לא יהיו מדויקות, אם ייפגעו שם אזרחים חפים מפשע, כי כאן, אצלנו, אזרחים חפים מפשע הם המטרה.

אנחנו לא בחרנו את שיטת הפעולה שלהם, שיגור טילים מתוך שכונות מגורים, מחסני נשק ליד גני ילדים, שימוש באזרחים כמגן אנושי.

אני עדיין מתקשה להבין למה חיכינו כל כך הרבה שנים, למה לא יכלו לעשות את זה קודם, ולמה לא השלימו את המשימה של "עופרת יצוקה" אז, לפני ארבע שנים.

גם אז, כמו היום, המבצע נערך זמן קצר לפני הבחירות, מה שגורם לכל העניין להיראות קצת מתוזמן מדי, ואולי זה צירוף מקרים, אבל אם מדובר בפעולה שמטרתה עוד כמה כיסאות בכנסת הבאה, היא עלולה להיכשל, משום שהלחץ הציבורי הוא שיקבע, ולא הצרכים הביטחוניים.

רק שלא יפסיקו לפני הזמן, רק שלא יניפו דגל לבן.

הפעם, הטווח מתרחב הרבה יותר: ראשון לציון וגוש דן קיבלו אתמול "טעימה" קטנה ממה שחווים תושבי הדרום מדי יום בעשור האחרון, ואולי כולנו העדפנו לשכוח שבסיכום הכללי, אנחנו נמצאים בטווח, כולנו, ללא יוצא מהכלל.

ארגוני הטרור ברצועת עזה הם לא היחידים שמחזיקים בטילים, גם מדינות שמחזיקות צבא מסודר מחזיקות בטילים, ויש רבות מסביבנו שכבר איימו בעבר.

מבחינת ארגוני הטרור, הירי אתמול הוא הישג אדיר, ואם הטילים היו גורמים לנפגעים, לא היה גבול לשמחתם, ואולי הם שוב היו מחלקים ממתקים ברחובות.

אולי כך ניתן להבין קצת יותר את מטרתם, כאשר הם חוגגים את הפגיעות אצלנו.

הם לא שואפים למדינה, הם שואפים לפגוע בנו.

אין מקום לשאננות, גם לא במרכז ובצפון, שם עדיין זוכרים את האזעקות התכופות.

מבצע "עמוד ענן" לא נועד רק כדי להחזיר את השקט לתושבי הדרום, אלא גם לשמור על השגרה של המרכז והצפון.

אותה שגרה שבה לא רצים למרחב מוגן מדי יום, שבה לא צריך לוודא שיש מרחב מוגן במרחק של פחות מדקה.

השגרה שתושבי הדרום ישמחו לקבל בחזרה אחרי שנים של שגרת חירום.

אפשר רק לקוות שהטווח לא יתרחב ושלא יהיו עוד נפגעים בנפש, שלא נצטרך לראות עוד תמונות קשות.

עכשיו זו מלחמה, וזו מלחמה על הבית, ובתקופות כאלה, עלינו להיות מאוחדים.

כולנו באותה הסירה, כולנו בטווח כלשהו.

ההנחיות אומנם לא זהות לכל האזורים בארץ, אבל הסיכון קיים.

אני רק יכולה לקוות שהמבצע הזה לא ייגמר לפני שנחזיר לעצמנו שוב את יכולת ההרתעה.

זה הזמן לקבוע מחדש את הכללים, לא לתת להם לקבוע את סדר היום.

הזמן לתת לצבא ההגנה לישראל לעשות את מה שהוא יכול: לנצח.