מטריד אותי שמדינת ישראל מפקירה את אזרחיה בכל חזית.

אם עד לפני מספר שנים היה מדובר במצב הביטחוני (שמדינת ישראל אשמה בעיקר במדיניות ההבלגה שאומצה על ידי הממשלות האחרונות), הרי שבשנתיים האחרונות (ויש שיגידו שאף יותר מכך) מדובר בעובדים זרים לא חוקיים ומסתננים מאפריקה.

מאוד קל לקרוא להם "פליטים" או "מבקשי מקלט".

מאוד מפתה להשוות את מצבם לזה של יהודי אירופה בזמן השואה, כאשר יהודים ביקשו להיקלט כפליטים במדינות רבות, מאוד מפתה להגיד שאנחנו ארץ של פליטים ולכן עלינו לקבלם, לחבקם ולהנפיק להם תעודות זהות כחולות.

פחות קל לשמוע שהם מעורבים בפשיעה באחוז גבוה, יותר מהמדווח על ידי המשטרה, שכן חלק מהפשיעה שלהם לא מגיעה לחקירת המשטרה, כי מה היא כבר תוכל לעשות, כאשר נגנבו חפצים מאזרח?

אולי מה שאמור להטריד אותנו הוא שסיפור האונס האכזרי שנחשף אתמול, הוסתר על ידי המשטרה.

סיפור אונס שבו הקורבן היא קשישה בשנות השמונים לחייה, סיפור אונס שבו החשוד הוא אחד מאותם מסתננים.

לא רצו שהציבור יידע, כדי שהציבור לא ייצא לרחוב, כדי שהציבור לא יפקפק באמינות הדיווחים של משטרת ישראל ולפיהם המסתננים, הזרים, לא מעורבים בפשיעה יותר מאשר ישראלים.

משום מה, יש לי הרגשה שיש הרבה מקרים שלא מדווחים, ולא רק כאשר מדובר בגניבה.

אני חוששת ששוב מדובר במדיניות שקשורה לתדמית שהממשלה חפצה בה.

מדיניות של מדינה שמאפשרת לכל מי שרוצה להיכנס, כדי לא להיראות גזענים, חלילה.

שלא יגידו שאנחנו מפלים על בסיס צבע עור או דת.

גם כאן נקטו במדיניות של הבלגה: כאילו במשך שנים לא ידעו ולא ראו את המסתננים שהשתלטו על שכונות שלמות והפכו את החיים בהם לגיהינום.

לא כולם רעים, אבל באותה המידה, לא כולם טובים.

רובם משקרים, הם לא נמלטים מרדיפה בארצם, אלא מחפשים עבודה, פרנסה, חיים טובים יותר.

כל זאת על חשבון האזרחים הישראלים, תוך התעלמות מהחוק, נכנסים דרך פרצות ונשארים.

נוח להם כאן, אף אחד לא מנסה לגרש אותם.

כאן אין פקידי הגירה שיגרשו אותם ברגע שכף רגלם תדרוך ללא אשרה על אדמות המדינה.

אפשר להקים עסקים, להרוויח קצת, ולשלוח את הכסף למשפחה שמחכה שם.

בקבוצות המסתננים האלו יש גם אנשים אלימים, שלא יהססו להרים יד, שלא יהססו לפגוע, שירצחו, שיאנסו, שיהרסו את החיים לאנשים.

קיימים מספיק אנשים כאלה בכל מדינה, גם אצלנו, אנחנו לא צריכים לייבא אותם במיוחד.

התושבים של אותן שכונות צועקים כבר יותר מדי זמן.

הם דורשים את מה שמגיע לכולנו, בכל מעמד כלכלי ובכל אזור בארץ: ביטחון אישי.

הם רוצים לדעת, כמו כל אזרח בכל מדינה מתוקנת, שהם יכולים לצאת לרחוב ללא פחד.

שהבנות שלהם יכולות לצאת, להסתובב, להרגיש חופשיות ולא לפחד מתקיפה של מסתנן אכזר.

הם רוצים לדעת שהם לא צריכים להיות אסירים בביתם, שהם יכולים לצאת ולהתפרנס, שהם יכולים לישון בשקט בלילה.

זה מה שכולנו רוצים, לא?

בינתיים, המסתננים נשארים.

אי אפשר לגרש, טוענים, אסור לגרש למדינות האלה.

אבל לקלוט אותם מותר?!

מתקן הכליאה שהוקם יספק פתרון חלקי, שכן אחרי שלוש שנים שבהן המסתננים ישהו בו על חשבון משלם המסים הישראלי, הם ייצאו לחופשי.

מה נעשה בעוד שלוש שנים?

אנחנו לא יודעים הרי מי הם באמת: מבקשי מקלט תמימים או פושעים, או אולי מחבלים שנשלחו להקים תאי טרור נגד העם היהודי היושב בציון?

תושבי השכונות (בעיקר בדרום תל אביב) התריעו כבר מזמן.

הכתובת הייתה על הקיר.

אסור לטשטש אותה.