צעד קדימה.

רק אחד, והוא קטן, אני יודעת, אבל זה צעד.

מהצעד הזה אני כבר מתחילה לחשוב עוד צעד או שניים קדימה, הפעם בלי לצעוד לאחור.

החיים נמשכים, גם כשהם לא מה שרצינו, לא מה שתכננו, לא מה שחלמנו.

החלומות שנשברו, שהתרסקו, שוויתרתי עליהם, הם עדיין מלווים, כחלק מהעבר שלי, שתמיד יהיה שם.

כל הצלחה קטנה היא מבחינתי צעד קטן קדימה.

ברור לי שזה לא יהיה קל, זה אף פעם לא היה.

קשה להכיר במציאות, אבל זה הכרחי.

המציאות קשה, והיא מטלטלת לעיתים, ואמנם לא נוח לי להכיר בה, אבל היא שם.

היא הסטירה שאני אקבל ברגע שאני אעז לחלום.

אבל אני, תמיד הייתי ואולי תמיד אהיה, זו שחולמת.

גם כשאני מוותרת על חלק, אני לא מוותרת על כולם.

משאירה אחד, שיחזיק אותי.

אם אוותר עליו, אוותר על החיים.

יש לי את האומץ.

האומץ להמשיך ולחלום אחרי שהתרסקתי, אחרי שנשברתי, אחרי המעידות והנפילות, אחרי הכאב ותחושת הייאוש, שממשיכה ללוות אותי.

אולי זה רק לרגע, אולי בעוד מספר שעות אני אחזור לייאוש, אבל אני יודעת שיש לי את האומץ.

אני חזקה יחסית, לא נשברתי לחלוטין, אני עדיין כאן.

עם הכאב שממשיך ללוות אותי, עם הבדידות שמקיפה אותי מכל עבר, אני עדיין כאן.

עם הדיכאון שלא מתכוון לעזוב, עם כל הצרות, כל הזיכרונות, החזקתי מעמד.

אני עם הפנים קדימה, מנסה לצעוד קדימה בצעדים קטנים, ומתכוננת לנפילה הבאה.

אין לי ספק שהיא תגיע, במוקדם או במאוחר.

אני אעז לחלום.

תמיד הייתי כזו, ואולי זו אחת מהתכונות שאי אפשר לשנות, אפילו במעט.

כן, ויתרתי על חלומות, הייתי חייבת להכיר במציאות, אבל לרקום את החלומות זה לא מאוד קשה לאחת כמוני.

כמו תמיד, אני ממשיכה קדימה.

לא יודעת איך, לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד, אבל אני ממשיכה קדימה.

מחזיקה את עצמי בכוח, מחזיקה בחלום ההוא שאין לי שום כוונה לוותר עליו, וממשיכה.

יודעת שעליי להכין את עצמי לכל תרחיש, יודעת שהתהום מחכה לי, יודעת שעדיין לא הגעתי לתחתית.

מרגישה שהזמן אוזל, מרגישה שהפצעים לא ניתנים לאיחוי, מרגישה שהבדידות חונקת אותי, אבל ממשיכה.

אני מרשה לעצמי שוב לטפח תקווה קטנה.

לתכנן לטווח קצת יותר רחוק, אולי הפעם זה יצליח.

אולי הפעם אני אצליח להתמיד, אולי הפעם אני אצליח להתמודד.

ברקע, תמיד תהיה המחשבה על הכישלון שמחכה, על הנפילה, ואני צריכה להיות מוכנה לכל, מוכנה להיכשל ומוכנה לנקודת השבירה הבאה.

אני מכירה במציאות.

יודעת שכבר יותר מדי פעמים קיוויתי והתאכזבתי, יותר מדי פעמים תכננתי וראיתי את כל התכניות קורסות, יותר מדי פעמים חלמתי ונאלצתי לוותר.

יודעת שמחר בבוקר משהו יכול להשתבש, כי תמיד משהו יכול להשתבש.

שום דבר לא קבוע, שום דבר לא ידוע מראש בחיים.

גם הייאוש יכול להתחלף, ולו לרגע, בתחושה של הקלה, תקווה, או אפילו שמחה.

אז אני מתקדמת לאט, בצעדים קטנים.

מתקדמת, במטרה שלא לסגת.