בעוד זמן קצר, תושבע הממשלה ה-33.

נדמה שרק אז, אחרי שכל השרים יושבעו, תסתיים לה מערכת הבחירות, שנראתה מנומנמת, ובכל זאת, היו בה גם הפתעות.

הברית בין חברי הכנסת נפתלי בנט ויאיר לפיד, ההסכם הקואליציוני עם מפלגת "התנועה", ובכלל, הזינוק (לעומת הסקרים) של מפלגת "יש עתיד", והדחיקה של מפלגות החרדים לאופוזיציה (ועל זה החרדים בעצמם צריכים לברך).

נדמה שיש סיכוי לשינויים פנימיים במדינה הקטנה הזו, שידעה מלחמות ומשברים, וגם רגעי נחת (לא רבים, אבל יש כאלו בנמצא).

עכשיו, כשההסכמים כבר סגורים וחתומים, כשהמינויים ברורים, רק עכשיו אפשר לראות שמערכת הבחירות באמת מאחורינו.

למען האמת, אני מאוכזבת מהממשלה החדשה, עוד בטרם הושבעה.

הייתי מאוכזבת כבר מהרגע שבו נחתם ההסכם עם מפלגת "התנועה", שבראשה עומדת חברת הכנסת ציפי לבני, שקבע כי המפלגה הזו, שקיבלה שישה מושבים בכנסת, תקבל שני תיקים בממשלה, כאשר אחד מהם הוא תיק המשפטים.

קשה להגיד מה מאכזב יותר: החתימה עם הסכם כלשהו עם המפלגה שיצאה בכל דרך נגד ראש הממשלה נתניהו ומפלגתו, או מתן תיק המשפטים, תיק בכיר, למי שעומדת בראש המפלגה.

אכזבה נוספת נובעת ממינוי שרת התרבות, לימור לבנת, שאומנם כיהנה כבר בתפקיד זה בעבר, אך קשה להתעלם מכך שהייתה חברת כנסת אחרת מהליכוד שהגיעה למיקום גבוה יותר בבחירות המקדימות של הליכוד, ונשארה מחוץ לממשלה: חברת הכנסת ציפי חוטובלי.

נראה שאין מקום לצעירים בממשלה (אלא בתור סגני שרים), ויש התעלמות מרצון הבוחר.

מהמינוי של שר הביטחון הנכנס, משה (בוגי) יעלון, אני דווקא מרוצה, שמחה שהוא יחליף בתפקיד את אהוד ברק, ואולי דווקא הוא יוכל לחולל שינוי במדיניות ההבלגה, שעד היום לא הביאה לתוצאות חיוביות.

טוב לראות שאחרי ארבע שנים בהן היה רק סגן שר, משרד הבריאות זוכה למינוי של שר, וליתר דיוק, שרה, יעל גרמן, אולי עכשיו המשרד החשוב שכמעט ולא זכה להתייחסות, יזכה להגדלת תקציב, על מנת לתת לאזרחי ישראל את שירותי הבריאות המגיעים להם.

מעניין לראות את חלוקת התחומים בממשלה הנוכחית: מפלגת "יש עתיד" קיבלה, בנוסף לתיק האוצר, תיקים שהם יותר חברתיים, ופחות כלכליים (חינוך, בריאות, רווחה, מדע), ואילו מפלגת "הבית היהודי" קיבלה שני תיקים כלכליים (שיכון, כלכלה ומסחר) ובנוסף, את האחריות למשרד הדתות, המשרד לאזרחים ותיקים, ואילו מפלגת השלטון בעצמה קיבלה תיקים קצת פחות בכירים (ועם זאת, חולשים על תקציבי ענק ברובם), ותיק בכיר נוסף שנמצא בהמתנה, מסיבות משפטיות.

מעודד לראות שהממשלה הנוכחית מצומצמת מהקודמת, ויהיו עשרים ושניים שרים, ולא שלושים, אך אולי מוקדם לברך על הקטנת הממשלה, שכן במדינה כמו שלנו, ייתכן שהרכב הממשלה ישתנה, ואולי בעקבותיו גם מספר השרים, במהלך הכהונה הנוכחית.

מהרגע שתושבע הממשלה, לא יהיה זמן לנוח.

יש תקציב להעביר, טיפול בנושאי פנים, וכמובן, נושאי הביטחון שתמיד עומדים על הפרק.

צריך להתמודד עם מכשולים ובעיות, להגדיל ולהקטין תקציבים, להעלות מיסים בלי לחנוק את הציבור, לדאוג ליצירת מקומות עבודה (ולא לחכות למשבר בשוק העבודה), לכפות חינוך של מקצועות בסיסיים לכלל האוכלוסייה, לחזק את החינוך הטכנולוגי, לפתור את מצוקת התקנים בבתי החולים, ועוד נושאים רבים שיש לטפל בהם במהירות, וזה עוד לפני שנוגעים בנושאים הביטחוניים.

אחד מהנושאים האלה הוא הטיפול בבעיית המסתננים, אותם מהגרי עבודה לא חוקיים שנכנסים לארץ ושוהים בה שלא כחוק, ואשר טרם גורשו לארצות מוצאם עד היום.

למען האמת, הנושא הזה, גם אם נדמה שהוא עניין שנוגע למשרד הפנים בלבד, נוגע גם למשרד לביטחון פנים וגם למשרד הביטחון, שכן בין אותם מהגרים לא חוקיים נמצאים גם עבריינים, פושעים, וכנראה שגם מחבלים (בעבר כבר נתפס חבר בתא טרור).

הרבה אתגרים מחכים לממשלה החדשה, ואנחנו, האזרחים, מחכים שהיא תטפל בהם, ובנו.

שלא תפקיר אותנו, שלא תשכח אותנו, שלא תחנוק אותנו, שלא תתעלם מרצוננו, שתטפח ותגדיל את כוחה של מדינת ישראל.