מישהו שם בממשלה ובזרועות הביטחון עדיין זוכר אותנו?

אותנו האזרחים, קטנים כגדולים.

יותר מדי פיגועים ורציחות מתוכננות, רובן ככולן בשטחי יהודה ושומרון בשבועות האחרונים.

צירוף מקרים שהוא כבר לא ממש מקרי.

כל האירועים קרו לאחר שממשלת הכריזה על חזרה לשולחן המשא ומתן, אחרי שחרור מחבלים.

מקרי? לא, קצת קשה לי להאמין.

מישהו שם נרדם בשמירה.

הממשלה שכחה אותנו, שוב, שכחה את הביטחון שלנו, ומוכנה להקריב כל מה שניתן, תמורת שלום.

שטחים תמורת שלום, אסירים תמורת שלום, דם תמורת שלום.

ראינו את הסכמי אוסלו ומה שקרה אחריהם.

יותר מדי קורבנות כבר היו לאותו "שלום" עם האויבים הקרובים ביותר שלנו.

קל להתעלם מהמקרים האחרונים, כי הם לא המוניים כמו שהיו במהלך האינתיפאדה השנייה, אין מספיק אנשים שיזעקו.

בעצם, יש.

אנשים שאיבדו את יקיריהם בעבר הקרוב והרחוק, משפחות שחלקן נמצאות למעלה משני עשורים במעגל השכול הנורא הזה, ושביקשו לעצור את שחרור המחבלים.

אבל הם לא קיבלו מספיק גיבוי, לא מספיק בשביל שיקשיבו להם.

שכחו אותם, שכחו את הביטחון האישי שלנו.

אנחנו יושבים לשולחן, ומקבלים פיגועים בתגובה.

אומנם עדיין לא הוכרע האם הרצח שאירע הלילה בבקעת הירדן היה על רקע לאומני או פלילי, אבל תחושת חוסר הביטחון קיימת.

משהו שאבד בדרך, אולי שכחנו שאין צורך להצדיק את עצם קיומנו.

מדינה שעסוקה בהתגוננות הסברתית, ושוכחת שיש לה אזרחים להגן עליהם.

דואגים לתדמית, לאזרחים קצת פחות.

הפחד הזה, שמא ניראה כמו מדינה גזענית, שמא ניראה כמי שרומסים זכויות אדם על בסיס יום יומי (כי מסתבר שתדמיתית, אנחנו גרועים מאיראן), גורם לכך שלא יינקטו צעדים של ממש להגנה על האזרחים, שעליהם החובה להגן, בראש ובראשונה, ולא על התדמית.

אמרתי את זה בעבר, והמדיניות הזו, הבלגה-ויהי-מה, נמשכת, ותחושת חוסר הביטחון שלי בממשלה גוברת.

למה אנחנו טורחים בכלל לבזבז זמן על הסכם שאין סיכוי שיכובד?

הסכם שלום עם יוצאי ארגון טרור דומה, מבחינתי, לקבלת המחאה ללא כיסוי, כאשר העובדות ידועות.

לא נוכל להרוויח כאן ביטחון.

מישהו שם בממשלה חייב להתעורר, לפקוח עיניים ולהביט היטב על המציאות.

חייל שפותה להגיע לשומרון ונרצח, חייל שנרצח במהלך מילוי תפקידו על ידי צלף, ילדה שנפצעה על ידי מחבל בחצר ביתה.

מעצרים זה לא מספיק.

מה הטעם במעצרים, אם המחבלים ישוחררו ממילא בעסקת חילופי השבויים הבאה, או בפעם הבאה שננסה להגיע לשלום עם הפת"ח?

אין לי פתרון, ואין לי הצעה יצירתית במיוחד, למעט ההצעה הבאה: להפסיק עם שחרור מחבלים.

אין מקום לחנינה למי שרוצח, ובוודאי כאשר הוא מודה שהרצח בוצע ממניע אידיאולוגי, ואין לו כל חרטה.

אבל כמו שזה נראה, ממשלת ישראל לא תקשיב לי ולאלו שחושבים כמוני, והיא תמשיך לשחרר מחבלים, כמחווה או כעסקת שחרור חטופים, ובג"ץ ימשיך להתעלם מאזרחי מדינת ישראל ומביטחונם וייתן שוב ושוב למשפחות השכולות את אותה התשובה.

המפתח נמצא בממשלה.

אנחנו לא יודעים לצעוק מספיק חזק, לא יודעים להפחיד את הממשלה, לא גורמים להם להזיע מהפחד לאבד את הכיסא.

עד שנעשה את זה, הממשלה תמשיך במדיניות ההבלגה ותמשיך בשחרור המחבלים, הכל "למען השלום".

קל להגיד שאנחנו רוצים שלום, אבל הביטחון שלנו חשוב בהרבה.