יש דברים שנעלמים, עד שקורה משהו ונזכרים בהם.
מוכנות לרעידות אדמה היא אחד מהנושאים האלה, שנעלמו מהכותרות עד לרצף רעידות האדמה בכנרת בימים האחרונים.
תמיד יש רעידות, רק שבדרך כלל הן לא מורגשות.
הבעיה מתחילה כשהן קצת יותר חזקות, קצת יותר מורגשות, ובעיקר, כשהן גורמות לחפצים שבארונות לזוז ולקירות להיסדק.
זה מה שקרה בטבריה בעקבות הרעידות האחרונות, וזה יכול לקרות בכל מקום אחר בארץ.
לפני כעשר שנים אירעה רעידת אדמה קצת יותר חזקה, שהורגשה באזורים שונים בארץ, וכמובן שזו הייתה הכותרת הראשית.
אז יצאו כל מיני מחקרים, דו"חות ומסמכים רשמיים שמזהירים מפני הנזק האפשרי, מפני אובדן החיים הצפוי ומנסים להאיץ תהליכים, בעיקר חיזוק מבנים.
מבנים ישנים, כאלו שנבנו לפני למעלה משלושים שנה, לא צפויים לעמוד על תילם במקרה של רעידת אדמה בעוצמה חזקה.
ראינו בעולם דוגמאות למה שיכול לקרות לאחר רעידת אדמה חזקה, את ההריסות שהיו פעם בניינים, את האנשים שמחולצים, את צוותי החילוץ שמנסים להציל בכל דרך שהם מוצאים.
זו לא חייבת להיות רעידת אדמה בעוצמה חזקה במיוחד, זו יכולה להיות גם רעידת אדמה בעוצמה בינונית.
רעידות האדמה שזעזעו את טבריה לא היו חזקות במיוחד בעוצמתן, אך הותירו נזק.
הפעם אלו "רק" סדקים בקירות, "רק" אריחים שנפלו, וזו "רק" עוד רעידת אדמה.
אי אפשר לדעת האם מצפה לנו רעידת אדמה חזקה יותר או לא, ואולי זה לא חשוב בכלל, כי יותר חשוב להיות ערוכים, גם אם לא תגיע עוד רעידת אדמה.
אבל אנחנו לא מוכנים.
רוב הבתים לא מוכנים, ואנחנו צריכים לשמוע שוב את ההנחיה, שבמקרה של רעידת אדמה, יש לצאת לשטח פתוח.
פתאום נזכרנו, שזה יכול לקרות.
האמת היא שמדי פעם יש רעידה כזו, שמרעידה אזור כלשהו בארץ, ואז שוב התקשורת כותבת על זה ומזכירה לנו את התכניות לחיזוק מבנים, אבל אז הנושא שוב נקבר, כי מדברים על משהו אחר.
קצב הפניות למוקדי חלוקת ערכות המגן זינק לאחר שסוריה תקפה את אזרחיה שלה בנשק כימי.
במשך שנים מטפטפים לנו, מדי פעם, שאפשר להצטייד (אחרי שאספו מהבתים את הערכות הישנות), ומדי פעם התקשורת מדווחת שלא לכל האזרחים יש ערכה, ולא בטוח שתהיה להם, כי אין מספיק וקצב הייצור לא מספיק.
אבל אז קרה משהו שהחזיר את הנושא הבוער הזה לראש סדר העדיפויות של כולם.
היינו צריכים איום מעל הראש כדי להתחיל לדאוג קצת, ולנסות להשיג ערכת מגן, לפני שלא יישארו.
מאז שארצות הברית הסירה את איום התקיפה שלה, נראה שנרגענו קצת, כי כבר לא מדווחים על תורים ארוכים במוקדי החלוקה, ולא מזכירים לנו בעיתונות היכן ניתן להשיג ערכת מגן.
זה לא שהנושא הזה לא חשוב, הוא פשוט נדחק הצידה, ואנחנו כבר חזרנו לשגרה.
אולי אם יצהירו שלא נותרו עוד ערכות מגן, נתחיל להילחץ וליצור עוד תורי ענק בדרך לערכת המגן הנכספת.
ייתכן שאז, כשנחפש את מוקד החלוקה הקרוב, נגלה שאין בכלל באזור שבו אנו גרים תחנה חלוקה פעילה, או שיש בסך הכל חמש או שש תחנות חלוקה בכל רחבי הארץ, ובמקרה היותר גרוע, חמש או שש שמרוכזות באזור אחד, אולי שניים.
אלו לא רק אנחנו ששוכחים.
גם קובעי המדיניות, הממשלה בעיקר, שוכחים.
יש עוד דברים על סדר היום, אבל אולי כדאי שנזכור שהגנה צריכה להיות לא רק נגד פגעי האדם, לא רק כשזה נוגע לאיום ביטחוני, אלא גם כשזה נוגע לאיתני הטבע.
יש לנו מספיק שרים כדי לדאוג לכל הדברים האלה, גדולים וגם קטנים, ולהם אסור לשכוח.
מה שנעלם מהעיתון לפני שבוע, יכול לחזור אלינו כסטירה מצלצלת במציאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
