אני תוהה אם לא מאוחר מדי לשנות.

אחרי שנים שעברו, פחדים שנוצרו וחוסר האמון בכל דבר, האם יש בכלל סיכוי לשנות?

אם רק הייתי מצליחה להפיק הנאה ממשהו, אבל כל דבר דורש מאמץ מיוחד, והתחושה היא ששוב הכל מזויף.

מסכות שרציתי להיפטר מהן, אבל אי אפשר, לא עכשיו.

חיים שלמים שנעצרים בגלל סיבות מטופשות.

איך אפשר להמשיך ככה, בלי אפשרות להפיק הנאה, בלי להרגיש אושר?

איפה האושר שלי?

האם אני לא ראויה?

מה עשיתי רע, שאני צריכה לחשוב על זה בצורה הזו, לחשוב שאני בכלל לא ראויה?

נאטמתי והפכתי אדישה, לא מסוגלת להרגיש את מה שאני אמורה להרגיש.

לא יודעת איך לחזור למסלול, לא יודעת איך ליצור קשרים שוב, לא יודעת אם אי פעם משהו טוב יקרה.

זה לא מצב תקין, וזה כבר עניין שבשגרה אצלי.

מרגישה שאני מנותקת, לא מסוגלת להתחבר, לא מסוגלת לצחוק צחוק אמיתי ומשוחרר.

משהו בי נעצר.

אני זוכרת תקופות קצת אחרות, ואולי זה מה שמפריע.

החשש הזה, שמא מה שקורה היום יקרה גם מחר, שבעצם שום דבר לא משתנה ולא ישתנה, הוא שמפריע.

אני רוצה להגיד שזה חשש שאין בו ולו טיפת הגיון, אבל אחרי שנים של בדידות, שבהן הרגשתי שאיש לא מעוניין בחברתי, אולי יש סיבה לחשוש, ואולי זה החלק ההגיוני ביותר בי כרגע.

אני רחוקה מהבית, ואמורה להתרגש מהמראות ולהפיק הנאה מהדברים השונים כאן.

בפועל, כמובן, זה לא קורה.

אני רוצה להפיק את ההנאה הזו, שאחריה אני אוכל להרגיש שעשיתי משהו, להרגיש שזה טיול חווייתי, ולא מסע כדי להבין מה לא בסדר בי.

האמת היא שאני לא ממש מבינה למה אנשים לא רוצים בחברתי, ומתחילה לקבל את זה שהם לא מעוניינים בי.

אולי אני לא מספיק מעניינת, לא מספיק נחמדה, לא מספיק מבינה מה מצפים ממני.

ברור לי שאם אני רוצה ליצור קשרים, אני צריכה לשנות גישה, לחייך גם כשהכל שחור, ולהגיד שאני בסדר.

להעמיד פנים כל הזמן, כי רק ככה יש סיכוי קל שבקלים שאני אחזור ליצור קשרים מזויפים.

אבל גם כשזה כבר ברור, אני עדיין לא יודעת איך להגיע למצב שבו אני אוכל להכיר אנשים חדשים.

בקטע הזה אני באמת לא מחוברת ולא מבינה איך אחרים עושים את זה, ואולי אני לא חברותית.

משהו בי חייב להיות לא בסדר, אחרת דברים היו שונים.

לא הייתי מאבדת את מי שהחשבתי לחברה טובה, לא הייתי מסיימת תיכון בלי שיהיו לי כמה חברים שאפשר לסמוך עליהם.

לא הייתי מגיעה למצב הזה, שבו הדיכאון שולט בחיים שלי בצורה כזו, שלי כבר אין אפשרות של ממש להרגיש משהו.

אבל אני לא יודעת מה בדיוק לא בסדר, לא מצליחה להצביע על זה.

איך אפשר לתקן משהו, כשלא ברור מהו אותו משהו שדורש תיקון?