אני לא בטוחה מה קורה לי.

המסע בעיצומו, ואני לא בטוחה שאני מגלה הרבה, רק את הפחד, שכבה אחר שכבה.

שכבות של פחד, שמשהו קבור תחתן.

אולי זו אני.

אותו פחד שלמדתי להכיר, הפחד להישאר לבד.

הפחד ששום דבר לא ישתנה, למרות המסע, למרות המאמצים, למרות הכורח לשנות.

יש פשרות בחיים שאפשר לחיות איתן, אבל הבדידות היא לא פשרה מבחינתי, היא הרע ביותר שאפשר לקבל.

קשה לי להתמודד עם זה.

לא מסוגלת לעכל את העובדה שזה ככה, לא מסוגלת לראות עתיד של בדידות.

עוד יום ועוד יום, ואני ממשיכה להיאחז חזק בחלום ההוא.

לא המרחק ולא הזמן משנים את מה שאני נאחזת בו, נאחזת כל כך חזק, מפחדת שזה הדבר היחיד שיישאר.

מפחדת לאבד גם את זה, וסביר להניח שגם זה ייעלם.

יוצרת לעצמי את ההגנה באמצעות האחיזה החזקה הזו, לא ליפול, לא שוב.

לא התרחקתי כדי ליפול, אלא כדי להיבנות מחדש.

כל מה שנשחק, כל מה שנלקח, להחזיר לעצמי את מה שהיה לי, את מי שהייתי.

אסור לחלום, אבל אי אפשר בלי זה.

חלומות לא עולים כסף, והם יכולים להחזיק אדם לתקופה לא קצרה, אם רק ממשיכים להאמין שהם אפשריים.

אני רוצה להאמין שזה אפשרי, ולא מוכנה לקבל את האפשרות שזה כבר מזמן מעבר לבלתי אפשרי, לא מוכנה לוותר בצורה כזו על החלום האחרון.

אני מרגישה שאני פה גם כדי לקבל החלטות, אבל מבינה שאני לא באמת יודעת איפה להתחיל, ומקווה לנס.

הבנתי שאני לא מסוגלת להמשיך בצורה הזו.

לא ברור לי מה יקרה בהמשך, לא ברור לי אם מה שחשבתי השבוע, שהרגשתי שמשהו בי חוזר לחיים, אמיתי או שזו רק עוד אשליה.

לרגע אחד הרגשתי שמשהו בי חוזר לחיים, שמשהו בי מתעורר.

אני רוצה לשחזר את זה, ומפחדת לאבד את זה.

ברור לי שאין פתרון קסם.

תהליך שנמשך שנים, שנים של שחיקה ודעיכה, לא יכול להתהפך ברגע.

אני רק מנסה להגיע למסקנות, מנסה להבין מה מכל זה באשמתי, אם בכלל, מה אפשר לשנות ומה לעולם לא ישתנה.

מנסה לצאת מהאדישות, לצאת מהקונכיה שלי, כדי לתת סיכוי למשהו טוב שיקרה.

זה עדיין לא קרה, אבל אני מנסה, וזה לא קל אחרי שנים, וזה לא יכול להיות פשוט, ולא אמור להיות קל ופשוט.

אז שוב אני מוצאת את עצמי נאחזת, חזק ככל האפשר, באותו חלום, ומבינה שאני מפחדת, כי גם הוא מתחיל להיעלם לי.

שוב מחכה שמשהו טוב יקרה, כי משהו טוב חייב לקרות, ולאכזבה אין מקום ממילא.

מפחדת, כי כבר הבנתי שהפחד ממלא את החלל של כל מה שנעלם לי, ואני לא רוצה לחיות חיים של פחד, לא רוצה להמשיך בצורה הזו.

זה הזמן שלי ואני לא מצליחה לנצל אותו, לא מצליחה להרגיש את ההנאה ולא מרגישה דבר מלבד הפחד.

אני רוצה לשנות ולא יודעת איך, מנסה ולא ממש מבינה אם אני בדרך הנכונה או לא.

לא יודעת אם יש דרך נכונה, אם יש כאן נכון ולא נכון בכלל.

אולי זה רק עניין של מזל, גורל, מה שנכתב עבורי, וזה לא תלוי בי.