עוד ספינת נשק ועוד עבודה מוצלחת של כוחותינו, ולאחר מכן עוד גינוי שאף אחד לא שמע.

איראן מחמשת את המזרח התיכון, רוכשת לעצמה מקום של כבוד במקומות רגישים ממילא, אבל זה נעשה בשקט, כשהמצלמות מכוונות לעבר ועידות מסוג זה או אחר, שאמורות להביא להסכם בין המערב לאיראן, הסכם שאמור לבלום את התקדמות הפצצה, בשעה שאיראן משחקת משחק.

הם לא יעצרו את מה שהם רוצים לעשות, הם רק רוצים להסיר את הסנקציות, ומעבר לכך, להמשיך כרגיל בתכנית הגרעין.

כנראה שזו מגמה שהולכת וגוברת באזור הזה: לשחק את המשחק, להעמיד פנים שיש נכונות להסכם, ובפועל לחמש, להסית ולהרוג.

זה נכון לגבי איראן, וזה נכון לגבי הרשות, שהעומד בראשה הכריז בסוף השבוע כי לא יכיר במדינה יהודית, תנאי שאמור להיות בגדר ייהרג ובל יעבור בשיחות.

אני מאמינה שאין צורך בשיחות, כי אני לא מאמינה שייתכן שלום במזרח התיכון, לא מאמינה שאפשר לחתום עם אנשי פת"ח וחמאס על הסכמי שלום, במקרה הטוב אפשר לחתום על הפסקת אש לזמן קצוב, וגם אז, יש סיכוי לא רע שההסכם יופר.

מדברים הרבה על הטילים שהיו על ספינת הנשק, טילים בעלי טווח שמסכן את רוב מדינת ישראל, טילים שהיו מסכנים גם את מדינת תל אביב.

שוכחים שבדרום עדיין לא הפסיקו לירות, מדובר בטפטוף אמנם, אבל מספיק טיל אחד, פצצת מרגמה אחת, כדי לגרום לנפגעים בנפש, וזאת בלי להזכיר את הנזק הנפשי שנגרם לתושבים, ובהם ילדים רבים, שגדלו לתוך מציאות בלתי נסבלת, שבה מחפשים אחר מרחב מוגן, שבה יש לרוץ לחפש מחסה כשיש אזעקה, הם הראשונים לספוג אש, הם סופגים אותה שנים, חלקם יותר וחלקם פחות, אבל כולם בטווח, והטילים יכולים לפגוע בכל יישוב, בין אם הוא נכנס לטווח לפני למעלה מעשור ובין אם נכנס לטווח לאחרונה.

התגוננות זה לא מספיק, וההשתלטות על ספינות נשק היא פעולה חשובה שמתבצעת מדי פעם בפעם, אבל העולם שחושב שהוא נאור, רואה את זה קצת אחרת.

הוא לא מתעניין בספינות הנשק, בייחוד כשיש אירועים אחרים בעולם, שמעוררים חשש מפני מלחמה קרה נוספת, וזועק כשכוחותינו מעיזים להגן על ארצם ועל אזרחי ארצם, ועושה זאת בטענה של הפרת זכויות אדם.

כנראה שבאיראן ובצפון קוריאה נגמרו הפרות זכויות האדם.

מדי פעם האופוזיציה קובלת על התנהלות הקואליציה, מדי פעם חבר כנסת מגיש הצעת אי אמון, יש ויכוחים, ויש בזה יופי, כי יש כאן חופש ביטוי, כי מותר להביע דעה במדינה הזו, ולא נכנסים לכלא על הבעת אי אמון בממשלה, אין גזר דין מוות במשפט שדה שאין בו פרקליטים, אין חובה להתכסות מכף רגל ועד ראש, וכל האזרחים רשאים לממש את זכותם לבחור.

קוראים לנו כובשים, שוכחים שכבר היינו פה, שוכחים שלפני פחות ממאה שנים טבחו פה ביהודים במקומות שונים בארץ, אומרים שאנחנו גזענים.

המדינה הזו נבנתה כמעט מאפס, בזכות חזון, בזכות אידאולוגיה, בזכות הציונות, למרות השנאה ממדינות האזור, למרות המלחמות הקשות, בזמן שאנו מוקפים בכאלה שעדיין מייחלים להשמדתנו.

לא כך רואים את זה במדינות מסוימות, הם רואים תמונה חלקית, מאמינים לכל עיוות, חושבים שחיילי צה"ל אומנו כדי להרוג, חושבים שאם נפגע חף מפשע בצד השני, זה רע, אבל שוכחים שיהודים עדיין מהווים מטרה, גם בתוך בתיהם, וזה לא באמת משנה איפה הם גרים ואיך מסמנים את המטרה.

נשיא ארצות הברית התראיין בשבוע שעבר ואמר שבעצם, ראש הממשלה נתניהו הוא המכשול לשלום, ולא העומד בראש הרשות, שלא מוכן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, וזה לא צריך להפתיע אותנו בהתחשב בארגון שהצמיח אותו ושכמותו.

העולם הנאור מוכן לחתום על הסכם מגוחך עם איראן, מוכן לאפשר לאיראן להחזיק גרעין "למטרות אזרחיות" באזור נפיץ, כאשר מנהיגיה חוזרים שוב ושוב להסתה נגד מדינת ישראל ונגד הציונות, מוכן להסיר את הסנקציות, כי האזרחים שם מסכנים, עניים, אבל מתעלם מכך שלרפובליקה של איראן יש מספיק כסף כדי לחמש את המתנגדים לישראל, אז כנראה שהסנקציות לא עבדו מספיק טוב.

אנחנו לא טובים בהסברה, לא מצליחים להעביר את המסר שלנו, לא מצליחים לשכנע את העולם הנאור הזה שאנחנו בעצם מהטובים, לא מצליחים להתחרות במה שממציא הצד השני, לא מנסים אפילו להפריך את אמיתות הטענות והתמונות שהם מציגים.

אבל אנחנו מהטובים, ולא באנו להחריב, רק רצינו מדינה משלנו, קצת כמו אז, לפני למעלה מאלפיים שנה, רק רצינו מדינה אחת שממנה לא נגורש.