שוב דיבורים על בחירות.

רק הסתיים לו (איכשהו, בערך) מבצע צבאי נוסף מול החמאס, כבר מדברים על בחירות, על כך שראש הממשלה נתניהו מעוניין להקדים את הבחירות הפנימיות בליכוד, על כך שהוא משתף פעולה עם המפלגות החרדיות, על הסיכויים של הקואליציה הנוכחית לשרוד או להתפרק.

כנראה שכבר נשכחו תגובות הציבור למבצע הצבאי וליעדיו, חוסר שביעות הרצון של הציבור, המרירות בציבור עקב הפקרת תושבי הדרום, ולאחר מכן המרכז, ושוב הדרום לאחרונה.

האמת היא שבחירות הן כלי נהדר, באמת, אבל האם באמת יש צורך בבחירות כל שנתיים?

תקציבי ענק, יום שבתון ארצי, חילופי חברי כנסת, עסקאות בחדרי חדרים על מנת להקים קואליציה (והן בסוף יכולות לעלות לציבור לא מעט), חוקים שייפלו בין הכיסאות.

כל זה, רק בשביל שבסוף נגיד שוב שאנחנו לא מרוצים, ושוב רוצים להחליף את השלטון, כי מחירי המזון ימשיכו להאמיר, הארנונה תמשיך להתייקר, מחירי התרופות שוב יעלו ורבים יישארו שוב מחוץ לסל, בגלל החלטות שהן פוליטיות ולא ענייניות (וכן, זה די אישי מבחינתי, ואני חוששת שגם השנה רבים יישארו מחוץ לסל בדיוק כמו בשנה שעברה), מחיר הדלק ימשיך להיות מורכב בחציו ממסים.

מס ערך מוסף ימשיך להכביד עלינו, תאגידי המים יתחזקו ולא ייתנו לממשלה לפרק אותם, התחבורה הציבורית לא תתקדם, הכבישים ימשיכו לשקוע, חברי הכנסת, השרים והשופטים יקבלו שוב תוספת שכר באופן אוטומטי, עוד ועד עובדים חזק יכריז על סכסוך עבודה, עוד שביתה ועוד הסכם עם תנאים מפליגים.

החמאס שוב יתחזק, שוב נשמע שהציוד בצה"ל מיושן ונתהה לאן הולך הכסף של תקציב הביטחון, עוד טפטוף שאף אחד לא יתייחס אליו עד שהוא יהפוך למבול של טילים, עוד מבצע צבאי ואז שוב בחירות.

זה לא משנה מי יהיה ראש הממשלה הבא, ומטעם איזו מפלגה הוא ייבחר, אנחנו נרצה להחליף אותו, ובצדק, כי כשהם מגיעים לכסא הנכסף, הם מדברים אחרת, על מה שרואים מכאן ולא רואים משם.

שר האוצר יאיר לפיד כיוון במסע הבחירות למעמד הביניים, במעין הבטחה שכזו, שהוא יעזור להתמודד עם יוקר המחיה ועם מחירי הדיור, הוא ידאג למעמד הביניים.

מאז מס ערך מוסף עלה פעמיים.

לגבי מחירי הדיור, הוא הציע תכנית "מע"מ אפס”, שלפיה צעירים שעמדו בקריטריונים מסוימים לא ישלמו מע"מ עבור הדירה, בתנאי שמחירה לא יעלה על סכום מסוים.

זה נחמד, רק שלהרבה צעירים אין את ההון העצמי, ובמקרים רבים הם מבקשים עזרה מההורים, בתקווה שהם יוכלו לעזור.

יש גם את אלה שאין להם, ועליהם לא מדברים, שכחו שפעם היה כאן דיור ציבורי, לפני שהתחילו למכור את הדירות האלה.

ככה זה פוליטיקאים.

מבטיחים לנו ביטחון ומשחררים מחבלים (כדי להשיג שלום, או לפחות להשיג סיכוי למשא ומתן), מבטיחים דיור בר השגה ובינתיים המחירים עולים בכל הארץ, מבטיחים שיפור בתשתיות ובתחבורה הציבורית (אבל כביש במחלף שעלה הון תופעות שקע עם הגשם הראשון, לפני פתיחתו, והרכבת הקלה לא נראית באופק), מעלים מסים ומבטיחים שבשנה הבאה יהיה יותר קל, מבטיחים, אבל המציאות נראית קצת אחרת.

אז שוב מדברים על בחירות, ואולי בקרוב נשמע שוב את אותן הבטחות ששמענו לא מעט בעבר, ושוב נצביע למי שקרוב בהבטחות שלו למה שאנחנו רוצים, ושוב לא נקבל את מה שרצינו.

אבל אלו רק דיבורים, והם לא ישנו הרבה, כי עם בחירות או בלעדיהן, התוצאות הן די דומות.