עוד פיגוע, עוד קורבנות לרשימה הארוכה והארורה הזו.

הפעם המחבלים בחרו בבית כנסת, הם לא נרתעים מהגדרות של מקום קדוש לדת זו או אחרת, אלא אם מדובר בדת שלהם, במקומות שלהם.

מבחינתם זה מותר, הדם של מי שמחזיק באמונה שונה משלהם מותר.

בעזה ובגדה חילקו ממתקים, חגגו טבח של ארבעה מתפללים, שנרצחו בדם קר, במעשה שכל כולו רוע.

הם חוגגים כשאנחנו מתאבלים.

חוגגים כשמחבלים, מרצחים, משתחררים מהכלא.

חוגגים כשיהודים נרצחים.

אין פתרון מדיני לזה.

צר לי לאכזב את השמאל המדיני בישראל, אבל שום משא ומתן לא ישנה את זה, אף פיסת נייר לא תוכל לשנות את ההסתה שמתבצעת שם על בסיס יום יומי, את השנאה הזו לא נוכל להפוך לאהבה.

אל תספרו לנו סיפורים שכל זה באשמת ראש הממשלה נתניהו, רק כי הוא לא חתם על פיסת נייר, רק כי הוא לא פינה יישובים יהודיים.

הבעיה מתחילה משם, מההנהגה שלהם, ממחמוד עבאס ושותפיו, וממשיכה בחוסר היכולת של כוחות הביטחון שלנו להתמודד, כי אם הם יפגעו במחבלים לפני שהמחבלים יפגעו בחפים מפשע, יהיו אלו החיילים והשוטרים שייענשו.

הממשלה צריכה להתעורר, המדינה חייבת להתעורר.

זה לא יוקר המחיה, זו תחושת הביטחון.

מותר להשתמש בכוח כאשר הוא נחוץ להגנה על ביטחון האזרחים, עוצמה היא לא מילה גסה.

אמרו שזה רק עניין של זמן, בתקשורת כינו את זה בשמות שונים, אבל זה כאן, ולא מהבוקר, גם לא מהשבוע שעבר.

זו האינתיפאדה השלישית, והיא נראית קצת אחרת, אבל התוצאות טרגיות, עשרה קורבנות בחודש האחרון.

אל תספרו לנו שמדובר במפגע בודד שלא שייך להתארגנות כלשהי, ולכן גם קשה לעצור את זה, אנחנו כבר הפסקנו להאמין לזה.

הם לא בודדים, גם לא עשרות, והם יודעים בדיוק מה הם עושים.

חייבת להיות תגובה לזה, אי אפשר להמשיך עם המדיניות הזו, שלא הביאה לשקט, אלא להתחזקות הטרור.

אסור לחשוב על "מה יגידו מדינות המערב?”, צריך לחשוב על האזרחים כאן, על מה שהם רוצים, על היעדים שהמדינה רוצה להשיג בתחומים שונים.

בכל פעם מחדש אנחנו רואים את התמונות ואת היעדר התגובה, ולא, הריסת בתי מחבלים היא לא תגובה שתרתיע מישהו, זו תגובה חלשה, לא מיידית, שמתבצעת רק אחרי אישור יועצים משפטיים ודיון בעתירות של ארגונים שונים.

צריך להגיב בעוצמה האפשרית, וכן, להעניש את המשפחות (ואת המשפחה של המחבלים שטבחו במתפללים הבוקר במיוחד, שכן הם מצדיקים את הרצח וחוגגים על ידי חלוקת ממתקים), ולא לאפשר למשפחות לקבור את המחבלים, גם לא במתכונת מצומצמת, לא צריך לתת להם את זה, אפשר לקבור אותם גם מבלי השתתפות הציבור והמשפחה.

להפסיק עם ביקורי המשפחות בקרב אסירים ביטחוניים, להפסיק עם התנאים המפנקים שהם מקבלים, לא לאפשר להם לתכנן מהכלא את הפיגוע הבא.

לגייס עוד שוטרים, שיסתובבו חמושים ברחובות הערים.

יש למצות את האמצעים העומדים לרשות הממשלה, הצבא וכוחות הביטחון, למצוא כל דרך, להפוך כל אבן, ולא לאפשר להם להטיל פחד ואימה, לא בירושלים ולא בשום מקום אחר.

כי האינתיפאדה הבאה כבר כאן, ואנחנו שוב סופרים את המתים, פיגוע ועוד פיגוע, כבר חווינו את זה קודם.