הבחירות מתקרבות, עוד שלושה שבועות הן כבר כאן.

בינתיים, מבקר המדינה מפרסם דין וחשבון על הוצאות מעון ראש הממשלה ומעון נשיא המדינה, וכמובן שהתקשורת מתייחסת בעיקר לחלק שמתייחס להוצאות מעון ראש הממשלה נתניהו.

לכאורה, בוזבזו כספי ציבור, אך נדמה לי שהתקשורת ממהרת לרמוז שזו אשמת ראש הממשלה, כאשר לא ברור לי מתי אמור ראש ממשלה להתעסק בניהול הכספים של המעון, מה לקנות וכמה, בשביל זה יש צוות שלם.

כל זאת בלי להתייחס לבזבוז הכספים של מעון נשיא המדינה, שלעיתים נראה מיותר, אך יש חשיבות גם לתפקידים סמליים, כל עוד הם מתנהלים ביעילות ולא בבזבזנות ובראוותנות.

בקרוב יתפרסם דין וחשבון בנושא הדיור, או כפי שזה מוצג בתקשורת כרגע: כיצד ממשלות ישראל בשנים האחרונות אשמות במשבר הדיור.

כן, יש בעיה, אך לא תוקפים אותה מהכיוון הנכון, וכרגע כולם מתמקדים בהאשמות במקום למצוא פתרונות ישימים.

כל פתרון שמעלים כרגע, במסגרת מערכת הבחירות, לא מתאים מבחינות תקציביות ואולי גם לא בהיקף.

האמת היא שקל לדבר על משבר הדיור, אבל יש הרבה משברים שכבר מתרחשים או שעומדים להתרחש.

למשל, משבר הרפואה הציבורית; המחסור ברופאים בתחומים מסוימים, המחסור באחיות, סל שירותי בריאות שלא מדביק את הקצב, מחסור במיטות בבתי החולים, כל אלה תורמים גם לזמני המתנה שהולכים ומתארכים לקבלת טיפול וכן לזמן קצר מדי כאשר מגיעים לרופא.

יש משבר אמון מסוים, שנעוץ בחוסר ההתמודדות של הממשלות האחרונות עם איומי ארגוני הטרור, מדרום ומצפון, ולאחרונה גם גלי פיטורים בדרום, שגורמים להעמקת המשבר, וגם אם הממשלה לא אשמה בפיטורים, עליה להתייחס לכך ברצינות, כמו לאיומים ביטחוניים, כי גם אלה וגם אלה יכולים לגרום להגירה שלילית מיישובים שאותם הממשלה רוצה לחזק.

צריך לטפל בבעיותיהם של הצעירים, שכבת גיל שבה יש אבטלה גבוהה, גם אם אינה באה לידי ביטוי בפרסומים שונים, רואים את זה במדינות שונות בעולם, ויש להתכונן לקראת המשבר הזה, כי הוא עוד יגיע לכאן.

צריך לטפל בבעיות הקשישים, וזה מתחיל בקצבאות, אבל זה לא נגמר שם.

יש הרבה בעיות בדרך, אבל קל יותר לדבר על ההוצאות במעון ראש הממשלה לפני שנה או שנתיים, כי זה כבר היה ונגמר.

קל למתוח ביקורת על מה שהיה, זה תמיד יותר קל, לחשוב מה יכול היה לקרות, אבל אם בזה הדיון מסתיים, ללא הפקת לקחים, אין בדיון כל תועלת.

זה נכון לגבי כלכלה וזה נכון לגבי ביטחון, זה נכון לגבי הוצאות מעון ראש הממשלה וזה נכון לגבי מהלכים מדיניים.

להגיד שאנחנו מבודדים בגלל נתניהו וממשלת הליכוד זו הגזמה פראית.

אין בידוד של ממש, יש חרם שמובל על ידי "אנשי רוח" שממילא לא חותרים לשלום ויש "חרם אקדמי" שהוא פוליטי לחלוטין, ולא ממשלת ישראל גרמה לו, אלא "אנשי אקדמיה", שלעיתים לא טורחים להסוות את שנאתם לישראל.

ארצות הברית לא ניתקה את היחסים הדיפלומטיים ולא הכריזה על חרם.

יש חילוקי דעות, אבל לא צריך להגזים ולהאשים את ראש הממשלה נתניהו בבידוד מדיני שלא קיים.

כמובן שזה קל יותר, במיוחד כשמדובר בתקופת בחירות, ויש גורמים שונים החותרים להחלפת השלטון.

מהכותרות בתקשורת ניתן להניח שנתניהו אשם בכל; בהוצאות המוגזמות במעון ראש הממשלה (כי הוא זה שמבצע את הקניות ואת ההתקשרויות עם ספקים), בנתק שבין ישראל וארצות הברית (אז מה אם הוא לא קיים?), במשבר הדיור (הרי הוא הקבלן הגדול בארץ והוא קובע את מחירי הדירות).

אז כן, לממשלה הבאה צפויה עבודה רבה, אבל האם הממשלה הנוכחית כל כך גרועה שכדאי להחליף את השלטון?

ראש הממשלה נתניהו הוא הרע במיעוטו, לפחות מבחינתי, גם אם אני מאוכזבת מהתנהלות מבצע "צוק איתן", ובעיקר מאוכזבת מהתוצאות, אבל מבחינתי אין מועמד ראוי אחר כרגע.