לאחרונה יש "גל" של פיגועים, שרובם נחשבים לפיגועים שמתבצעים על ידי "מפגע בודד", כלומר, ללא הכוונה ארגונית.

בדרך כלל מדובר בפיגועי דריסה או דקירה, אבל גם בקבוקי תבערה, אבנים וירי "רגיל" משמשים אותם.

יש כאלה שאומרים שזה "מחיר הקיפאון המדיני", כלומר, המחיר שמשלמים על כך שלא יושבים למשא ומתן, לא מגרשים יהודים מבתיהם, בונים וממשיכים (לנסות) לחיות כאן.

זה היה יכול להיות נכון, אם הרשות לא הייתה דורשת שחרור אסירים כתנאי מוקדם למשא ומתן, שלוש פעימות מתוך ארבע בוצעו, ויושב הראש של אש"ף, פת"ח או כל שם אחר שהם ימציאו לעצמם, חיבק את המחבלים וחגג את שחרורם.

הפעימה הרביעית, אגב, בוטלה, בין היתר כי הופעל לחץ לשחרר מחבלים מסוימים, בעלי אזרחות ישראלית, ואז כנראה שמישהו כאן נזכר שמדינת ישראל היא הריבון, ולא ארצות הברית.

המציאות היא מורכבת, כמו תמיד, ויש בה השפעות רבות, בעיקר ההסתה בבתי הספר, שם מלמדים ילדים "פלשתינים" שאין מקום ליהודים כאן, ושהארץ הזו כולה שלהם, ושמחבלים זוכים למשכורת בכל רגע שהם יושבים בכלא, כך שזה מבטיח פרנסה למשפחתם.

האם כל פיגוע נובע מקושי כלכלי? סביר להניח שלא.

מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, מקצה מספר מוגבל של אישורי עבודה לעובדים זרים, כאשר יש מכסה מיוחדת לעובדים שמגיעים מיהודה ושומרון, והם מוכנים לעבור דרך ארוכה כדי להגיע ולעבוד כאן.

יש בידוק ביטחוני במעברי הגבול, אבל תוך כדי, עשרות אלפים עוברים באופן בלתי חוקים ושוהים כאן בניגוד לחוק, ללא אשרה מתאימה, חלקם מבקשים להתפרנס, חלקם רוצים לפגוע.

אבל כשאנשי דת אומרים שהקוראן מצווה על הרג הכופרים, כשספרי הלימוד מלאים בהסתה, כשיושב ראש הרשות מחבק מחבלים, איך אפשר להגיד שזה הקיפאון המדיני?

הם אפילו לא צריכים להיות הרוב, אותם המחבלים, מספיקים מעטים כדי לרצוח רבים, מספיקים מעטים כדי להטיל ספק בכוונות הרוב.

אפשר להגיד שזה קשור גם ליחסים בין ארגוני הטרור, שזה קשור לממשלת האחדות שלהם שהתפרקה, שזה קשור לרמדאן, אבל המציאות מורכבת מסיבות רבות.

מי שרוצה למצוא אשמים במצב הכלכלי בשטחי הרשות הפלשתינית, מוזמן להפנות את האצבע ליושבים בראשה, לאלו שהחליטו לשלם משכורות (מתוך כספי המסים והתמיכות ממדינות זרות) לרוצחים שיושבים בכלא (ובכך לעודד רציחות נוספות) במקום להיטיב עם התושבים שאינם מעורבים, לדאוג לחינוך ראוי ולתשתיות מתאימות, להעסיק אנשים שיכולים לסייע לכלכלה.

כשמסתכלים על השורה התחתונה, פיגוע לא באמת מבוצע על ידי אדם יחיד, אלא על ידי קבוצה: יש מי שמסית, יש מי שמסייע, יש מי שמכניס רעיונות לראש, ולפעמים יש מי שמתכנן את הפיגוע לפרטי פרטים.

בצרפת, אגב, אין קיפאון מדיני, אבל בחצי השני האחרונה בוצעו שם פיגועים רצחניים ומזוויעים, בתוניסיה, רק לפני ימים ספורים, נרצחו עשרות תיירים שבילו על החוף, בכווית מחבל מתאבד סוני פוצץ עצמו במסגד שיעי.

אבל העובדות לא חשובות למי שמאמין שמדינת ישראל אשמה.

קל להטיל את האשמה על הקיפאון המדיני, אבל עשר שנים אחרי "תכנית ההתנתקות", לא קשה לשער מה יקרה במידה ונחזור על הטעות הזו גם ביהודה ושומרון.

עדיף קיפאון מדיני מגיהינום שלהבותיו צולות אנשים.