החלטתי לחזור לבלוג ולפתוח אותו מחדש. הוא אף פעם לא באמת היה סגור, אבל חוסר העדכונים שלי הראה משהו אחר לגמרי. בכל מקרה, הגיע הזמן לחזור לכתוב בו. לא שבזמן הקרוב יהיה לי זמן - וויקנד בים המלח, חופשה של שבועיים בניו יורק ובשיקגו - אני חושבת שאני יותר בחוץ מאשר בבית. אבל מי אמר שזה דבר רע? (מישהו אמר את זה?).

אז כמה דברים שהתחדשו מאז שהייתי פה בפעם האחרונה-

סידרתי את השולחן. ולמרבה האירוניה, שמתי עליו עשרה דיסקים, ולא באמת רואים משהו ממנו. או בקיצור, זה היה מיותר.

דניאל ואני קבענו פגישה. אנחנו סוף סוף ניפגש... זה צריך להיות מעניין. 3:

התחלתי סיפור חדש. כי עד כמה שזה כיף לכתוב פאנפיקים, סיפורים זה יותר... אני. או במילים אחרות, היה לי רעיון והתחלתי לכתוב אותו. נראה שבקרוב הרשימה של "My Private Notebook"- שכרגע יש בה קטע אחד ודכאוני במיוחד,  הולכת לתמלא. כמובן, בתנאי שאני באמת אכתוב אותו עד הסוף.

ניסיתי ללמד את עצמי לנגן משהו בגיטרה. ראוי לציין שזה לא עבד - בשביל זה יש את המורה שלי לגיטרה.

הכנתי רשימה של דיסקים לקנות בארצות הברית. יש בה בערך 20 דיסקים. אני לא בטוחה שאני אקנה את כולם, אבל אין ספק שחלק מהם.

התחלתי לראות "Gossip Girl" אני יודעת שקוראים לזה בעברית "אחת שיודעת", אבל באנגלית זה נשמע טוב יותר. אני בפרק שלוש, תודות למגה וידאו שנתקע, עובד, נתקע שוב ומסרב להעלות את הוידאו.

ישלי 11 פולווורס בטוויטר 3: וזה בהחלט משמח אותי. טוב, בהתחשב בעובדה שאחד מהם זה סוכנות אודישנים בניו יורק (לא שזה עוזר לי בחיים), אין לי סיבה שלא 3:

Twitter: http://twitter.com/#!/macylaker

אני רשמית מנותקת מהכיתה. ולדעתי הם גם לא מכירים בקיומי יותר. חשבתי שאירועים כיתתים כוללים את כל הכיתה, ולא רק את כולם מלבדי? כנראה שלא.

חטפתי זיהום ביד. לצערי הרב, הוא עדיין שם. לאנורא, נקווה שאם הרופא שפגשנו צודק, זה יעבר מהר

התמכרתי לשירים של דמי שוב. אחרי שהתמכרתי לסלינה לקראת ההופעה בשיקגו, התמכרתי לשירים של דמי.

מומלצים: Skyscraper, U Got Nothin' On Me, Solo, Remember December, Got Dynamite, Gift of a Friend, Trainwerk.

ראיתי את פיניאס ופרב הופכים לטרנד בטוויטר שוב ושוב. וזה ממש מחרפן בסופו של דבר.

ראיתי את הארי פוטר השביעי חלק ב'. אני פוטרית גאה (נראה לי שזה אחלה שם למעריצים) ואני לא אכחיש אתזה.

גיליתי שכשמיכינים בראוניז לאן ואחרי זה נותנים לה לחרפן את המוח, בסופו של דבר יוצא משהו מוזר. ראו דוגמא "דודה בראוניז" במקום "דודה מיי". אני מאשימה את אן. ואת חוסר הריכוז שלי.

Macy.