דיברנו על חברים. דיברנו על מה קרה. ושוב, כל אותם רגעים חוזרים. במחשבה לאחור אני רואה שניסית לשנות אותי. מי לא ניסה? לא הייתי כמו כולכם. אני אף פעם לא אהיה כמו כולכם - שטחית, רובוטית, רודפת אחרי השטויות שאת בעיקר רדפת אחריהם. ניסית לדחוף אותי לצאת עם בנים; לדחוף אותי להיות במרכז רחבת הריקודים; לנסות להיות פופולארית בכל דרך אפשרית, גם אם אני לא רוצה. לא עצרת לרגע, לא שאלת את עצמך אם אני רוצה את השינויים האלה. אם אני רוצה להיות במרכז הרחבה, אם אני רוצה להיות פופולארית בכל דרך אפשרית או אם אני לא אוהבת את איך שאני. ניסית להוציא אותי מ"הבועה" שלי -כמו שאת מגדירה את זה, כי הייתי יושבת וקוראת, או עם האמפי שלי. אף פעם לא עם כולם.
כי לא היית היחידה שניסתה לשנות אותי. כולם ניסינו. ועד עכשיו, אף אחד לא הצליח.
שאלתם אותי למה ביום האחרון, במקום להיות עם כל השכבה, אני יושבת וקוראת. התשובה פשוטה: אתם לא מתייחסים אליי כמו אל בן אדם. ואני בהחלט לא רוצה להיות אתכם יותר. בדיוק כמו במסיבת סיום. אתם גרמתם לזה, אבל אני מכירה אתכם יותר מידי טוב. אתם לא תטרחו לתקן את זה. כי זה כבר לא מעניין אתכם.
אני לא אשתנה למה שאתם רוצים שאני אהיה. אני אשתנה למה שאני רוצה להיות, ואני אקבל את זה. אבל לא אתכם. לא את הנסיונות הפתטיים שלכם להפוך אותי למשהו אחר.
Goodbye.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Macy.