שמונת הימים האחרונים נשמו עליי אוויר חם של התלהמות. כמו שאי אפשר לא לדעת, צה"ל, תחת אחריות ממשל ביבי (רק אותי מצחיק שאנחנו המדינה היחידה שקוראת לראש הממשלה שלה בכינוי חיבה?) יצא למבצע, הכרחי לטענתו, להגנת תושבי הדרום (ותושבים בכלל) והתחיל תקיפה אווירית מסיבית על הרצועה הקטנה בדרום.
את ההשלכות, את הדעות, את השמאל והימין - אשאיר לטובים וחכמים ממני ובפוסט הזה אתמקד במשהו שבוער בי.
"י'סמולנית מסריחה, לכיי לכיייי נראה אותך מתחנת עם ערבי ימגעילה",
"כל הסמולנים האלה... יותר גרועים מהערבים... לים...כולם לים"
"סמווולנייים שמאלניים וואלק על הזין שלי בסדר? על הזין שלי!! אל תחיו באשליות כל הערבים זונות"
"ערבי טוב זה ערבי מת, הבנת??? עד שלא יתאבד עלייך ערבי את לא תביני, אה?"
כל המשפטים לעיל קרו ועוד יקרו, כל כך הרבה פעמים. אז בואו נתחיל,
בתור התחלה,
אני סמולנית (מלשון: סמול, קטן) ואני מתקלחת. כל יום. לפעמים אפילו פעמיים ביום ויש לי בושם לא יקר, אך בהחלט אפקטיבי. אז בואו לא נטיל ספק בטיב ריח גופי.
עם זאת, לא אתחתן עם ערבי, ולא מכיוון שהם זן נחות, ולא מכיוון שהם איום על העם היהודי, אלא כי אני רוצה להיות עם אדם שחולק איתי אותם תחומי עניין בסיסיים כגון התרבות היהודית וכל היוצא ממנה.
אם אמצא, ערבי שיאמין בתרבות היהודית, ישמור את חגיה, וילך בהלך רוחה, של מסורת, אהבת האחר, האהבת שונה וסובלנות - אולי אתחתן איתו ואקים בית יהודי נוסף בארץ יפה שאין דומה לה ואין אחרת לה.
בנוסף, אל תקלל. נו. מדברים יפה, תענה יפה.
ויש ערבים טובים בין החיים גם. באמת. נשבעת. וגם אחרי מלחמת לבנון השניה בה הייתי בסכנה ממשית, וגם בת"א באזעקות הבודדות שהיו, לא משתי מן הדעה שלפיה אני רוצה שלום והוא יגיע בדרכי התדברות ולא מלחמה.
אה, וערבים יודעים לשחות. חאלס עם הים הזה כבר.
למה אני מספרת לכם את זה? כדי שתבינו, ששמאל וימין לא באמת החלוקה שהפייסבוק מלמד אתכם.
שמאל זה לא אוהבי ערבים, שונאי יהודים, משתמטים,
וימין זה לא שונאי ערבים, שואפי מלחמה, מתנחלים, דתיים,
אלא - כרגיל, זה יותר מורכב מזה.
אני שמאלנית, ציונית (מאוד), מעריכה מסורת יהודית, נגד התנחלויות אבל אין לי שום דבר נגד מתנחלים, נגד כניסה לעזה, אבל מאמינה שצה"ל הצבא הכי מוסרי שיכול לקרות להם,
ובגדול - זה לא מטבע, וגם לא קוביה וגם לא כדור, יש הרבה צדדים וזה כל הזמן מתפתח יותר. ועם כל סכסוך, מלחמה, מבצע - היא מתפתחת יותר.
מעל להכל, אני רוצה לדבר על הלך הרוח.
בבקשה, אל תקחו את דברי לכיוון שלילי של הכללות, אני מדברת על ייצוג-גוש, והדרך בה הוא עושה זאת.
הלך הרוח הימני הוא אגרסיבי. צודק, תמציתי, חד צדדי, אבסולוטי, שחור-לבן, בלתי ניתן לערעור.
הלך הרוח השמאלני הוא עדין. סובלני, חופר, מתפתח, מתייפייף, אלפי גוונים של אפור (כן, אני יודעת), וסותר את עצמו ופותר את הסתירות של עצמו, פעמים רבות.
למה אני אומרת את זה? למה לתמצת דעה כל כך מורכבת למשפט? כי נמאס לי.
נמאס לי משנאת חינם, ונמאס לי,
אני מותשת. מותשת ממלחמות, מותשת מפיגועים, מותשת מביקורת, מותשת מהסכסוך הפלסטיני הבלתי נגמר שאף אחד לא זוכר איך התחיל ואף אחד לא יודע איך לסיים.
אין לי איך לפתור אותו, אני לא מתיימרת לדעת איך לפתור אותו, אין לי ביקורת על הנסיונות עד כה (יש לי, אבל הן לא הנושא),
אבל מה שבטוח - השיח, כמו שהוא מתנהל כיום, לא צריך להתנהל ככה.
הוא שיח חשוב, שיח הכרחי, מעורבות הציבור והביקורת הן בסיס לדמוקרטיה היפה שלנו, וריבוי דעות הוא עניין מושרש בתרבות היהודית.
מה כואב לכם שיש שמאלנים? שיש מישהו שחושב אחרת?
מה זה משנה אם בר רפאלי צייצה משהו שלא נראה לכם בפייסבוק?
למה לרדת לפסים כל כך אבסולוטיים וכואבים? דברו יפה,
בדרך כלל כשמישהו מתדרדר לקללות, זה כי הוא לא יודע מספיק כדי לעבות את הסימוכין שלו בטיעונים אמיתיים והוא צריך איך שהוא להשלים משפט.
תפתחו ספר, עיתון,
כמה עיתונים - לא אחד, לא רק ישראל היום ולא רק הארץ,
תקראו גם אל ג'זירה וBBC ופוקס ניוז ותראו איך רואים מבחוץ, תעריכו את העובדה שאנחנו יכולים להגיד דעות שסוטות מהדעה הרווחת בלי שיהרגו אותנו.
"אני לא מסכים איתך - אבל אלחם עד זוב דם על זכותך לומר את דעתך"
מאידך, אני לא סובלנית כלפי דעות כמו בן ארי, שקורא לרצח חפים מפשע, והחזרת "עזה לימי הביניים" על חשבון עזתים שאינם תומכי חמאס ואינם מעוניינים להיות.
אשתמש בתגובת בר רפאלי אל העליהום שעשו עליה בפייסבוק , "אם לרצות בביטחון של חפים מפשע, כל החפים מפשע, הוא חטא- אקעקע על מצחי "חוטאת אני" ", לרצות שאנשים לא ימותו, זה לא שמאלני, זה לא ימני,
זה אנושי.
אל תכניסו בהמיות לפוליטיקה, ואל תכניסו פוליטיקה לבהמיות. תאהבו.
תהיו עקרוניים, תאהבו את הארץ שלכם כי היא שווה אהבה, ולא על חשבון שנאת האויב. תלמדו להתאחד עם העם שלכם לא רק בזמני מלחמה.
אין לנו ארץ אחרת, זה נכון. ואנחנו צודקים, זה גם נכון - אבל מהמקום שאנחנו צודקים לא צומחים פרחים באביב.
ואם אנחנו צודקים, זה לא מביא אותנו לשום מקום.
בוא נפסיק לרצות להיות צודקים, ונרצה קצת יותר שקט במדינה.
אני עייפה נורא.
שלכם,
זהר
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
