היום, כמנהגי מדי יום, התיישבתי לכתוב את הבלוג שלי.
אני עודני כבן ארבעים שנה כבפעם הקודמת שבה פניתי אל האומה
אולם, קמתי ואני בן 80.
ועם הגיל באים גם התחלואים.
מכאן, שברור שהרגשתי בטוח דיו על מנת לצאת להליכה בזמן ההוריקן הקשה שפקד את עירי.
אי לכך ובהתאם לזאת לא הצלחתי ללכת שני צעדים מבלי לנקוע את כל האצבעות ברגל.
לפתע הרגשתי יד קרה נוגעת בכתפי, ומיד נוריתי בלבבי.
הרופאים החליטו שהדלקת שנוצרה בלב עשויה להתפשט לאיברים חיוניים כמו יד או רגל, ולכן החליטו לכרותו.
למחרת הניתוח קמתי כשאני יושב בבית הבראה לתחלואי החברה שממוקם באיזור ההרים.
גמרתי בדעתה של האחות, ויחד החלטנו לרדת לעמק ברית יהוה.
רק כעבור שבועיים של הליכה בעמק הבנתי שהתובע המחוזי הגיש נגד הבלוג שלי, תמרי שוורץ, פיפו פנטונינו ואריק מהמכולת תביעה
בגין מיחזור חומרים שאין הדעת סובלת אותו ואין הזכרון זוכר אותו.
מי זה פיפו מנטונינו? גם אני שואל - נו מילא, בכל מקרה הוא הופיע בכתב התביעה.
הרכב השופטים היה פם פומפינו, צפלוך שטיין ורוברטו.
אולם, רוברטו פסל עצמו מלדון במקרה, בשל יחסי מין מזדמנים שקיימנו בעבר.
פם מצדו התרתח וצרח והתרוצץ וברח מבית המשפט.
המזכיר הסביר שזה כיוון שלאחד הנאשמים היה שם דומה עד להתבלבל לשלו.
לפתח עברו שם צמד רעים יפהפה, האחד סטודנט, השני קצין במדים. לא ידעתי מי אלה אותם בחורים יפהפיים, אולם הנחתי שהם בוודאי קשורים לאיזה זכרון עמום שלי, משהו מילדותי.
לפתע נזכרתי כיצד אבא היה לוקח אותי על כתפיו, בגלל שהברכיים שלי כאבו ממכותיהם של ילדי הפועלים השחורים.
קיצור ניצחנו במשפט ובסוף האשימו שלושים כושים שהיו בקהל בכלל והם נכנסו לכלא במקומנו.
אחד ממליצי היושר התקומם שמדובר בשערוריה, וכולנו הסכמנו למנות את איש הדעת בתור השופט בערכאה הבאה.
הגענו כולנו, כאיש אחד, לאולם בית המשפט, אך איש הדעת בדיוק הסתלק, ולא ראינו אותו שוב.
בעקבות הניצחון החליטו לאחד את מסיבת השמחה עם מסיבת אירוסין ועם מסיבת עיתונאים שנחגגה במקום.
כל העיתונאים היו שיכורים ורקדו כאילו הם בתחרות גמר דאנס אמיתית.
לאחר מכן קרו מספר דברים אבל אני אדלג על פרטים לא חשובים: נחרב העולם, הקב"ה הקימוהו בשנית, מבול וכו'
ואז הגיע האירוע המעצב של חיי: גידו וחמרא ערכו תחרות של ממש מול יארי ופינים.
זו היתה תחרות של רחוב,
תחרות ששילבה מחד אמוציות ומאידך רגשות חזקים.
בדיוק כשנדמה היה שאנו מגיעים להכרעה, הגיח המנהל ברוס.
הוא ביצע מספר טריקים ותעלולים שהכריעו את המערכה לטובתו.
לאחר מכן שאני וכל הפיליפינים ביקשנו הסבר סיפרו לנו שברוס במעשה סולטן גם נרשם לתחרות,
נהיה מתחרה וגם ניצח בעת ובעונה אחת ולעומת זאת בו זמנית.
פתאום אסטרואיד ענק נחת על גג ביתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
המשך יבוא...
נ.ב. אין לי ספק, שאיפשהו שם למעלה, סמיילי שטרן רואה אותי, ומחייך... ומחייך...
הלכתי לחרוש בשדה יאלללה בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
