והינה אני שוב כאן. חוזרת למקום שפעם היה המפלט היחיד שלי.
מסתכלת בכל הפוסטים הישנים ובוכה, בוכה על זה שאני עדיין שמנה, בוכה על זה שעליתי את
הכל והפסקתי עם הדיאטה הזה, ובעיקר מצטערת. מצטערת על זה שלא המשכתי, שנטשתי ..
אני מתגעגעת לאנה, אני מתגעגעת לבלוג, ולהכל אבל אני מניחה שיהיה לי מאוד קשה להתרגל בחזרה
לאכילה קצובה, שבהתחלה אני יאכל יותר אבל אני בטוחה שאחרי תקופה אני יתרגל, ואז ? רק ה' יודע
מה יהיה. בכל מקרה, אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לחזור לבלוג, אני צריכה לקחת בחשבון שהחיים שלי
ישתנו עם הדיאטה הזאת, וכן אני הורסת לעצמי תחיים.. הכל זה מבחירה, אני מודעת, כן אני מוכנה למות
בשביל זה, העיקר למות רזה. זאת הבקשה היחידה שלי.
אז אני אחשוב על זה קצת, אני יעשה את חשבון הנפש שלי, ורק אז אני אחליט אם אני
חוזרת לבלוג סופית.