טענו שהייתה שביתה של שעה באוניברסיטת בן גוריון...

אז טענו...

מה שהיה יותר דמה לעצרת תמיכה באבישי ברוורמן... נאום ארוך חוצה להבות (יש כזה מושג, לא ?) של נשיא האוניברסיטה על צדק חברתי ועוד כל מיני דברים בתחום, רק מה, חבל שכל הסטודנטים היו עסוקים יותר בלהעביר את השעה החופשית בשמש מאשר באמת לחשוב על למה הם בכלל לא לומדים באותו הרגע... היו כמה רגעים פאתטיים באותה עצרת. אחד מהם היה כאשר קראו לסטודנטים להתקרב לאיזור הנאומים, אולם הללו עשו זאת רק ובצורה יחסית מצומצמת רק כאשר מוקי בכבודו ובעצמו (ועוד כמה חברים מזוקנים עם ראסטות...) התחילו קצת לשיר ולתת כמה קריאות מחאה בין בית לבית בשיר... הרגע היותר פאתטי ולא קשור היה כאשר בסוף העצרת ברוורמן התחיל לשיר את התיקוה... הזכיר לי איזה קטע מהסרט  של זאב רווח, המובטל בטיטו... קטע הזוי לחלוטין...

בהמשך הלכתי להקשיב לדיון/הרצאת אורח של שגריר תורכיה בישראל. מדי פעם יש ימי עיון כאלה שעל הנייר אמורים להיות מעניינים, ומאחר והחלטתי שגם צריך להעשיר קצת את הידע הכללי שלי (בכל זאת אני נמצא באקדמיה) החלטתי ללכת לדיון הזה.

הפליא אותי כמה עילג יכול להיות דיפלומט... נכון שאנחנו שולחים את סילבן "הבעל של ג'ודי" שלום כשר חוץ ואין לנו על מה לדבר, אבל הבחור שהגיע היום פשוט שבר שיאים... כמה לא קשור, לא מובן, לא מסודר ומבולבל יכול להיות בנאדם ?!? והבחור אמור לייצג מדינה !!! לא פלא שהתורכים עדיין לא באיחוד האירופאי... אם הדיפלומטים שלהם בקושי יודעים לדבר אנגלית, אז מה יהיה עם שאר התושבים ?!? שעה וחצי של שעמום טוטאלי... נראה לי שאני, עם ההרצאות המיוחדות הללו, סיימתי...

אחרי עוד שעה וחצי של שעמום נוסף, חזרתי לדירה...

הייתי כל כך תשוש כמו שאף פעם לא הייתי... בקושי סחבתי עד לדירה, וכשהגעתי אליה סוף סוף, נשכבתי על המיטה כמו שאני למשך רבע שעה, רק בשביל להתאפס על עצמי... נראה לי שהיום הארוך והחם הזה נתן את אותותיו...

ולמרות כל זה - אני עדיין יושב בשעה שבה יכולתי כבר לישון ומזבל פה בבלוג... מה לא בסדר איתי ?!?

כן, זהו מוקי הגדול, עם סוודר ירוק אופנתי בהופעה חיה בבן גוריון...