בפוסט הקודם כתבתי על ראיון שלא הלך... אז מסתבר שדווקא הלך לי בו... כי יומיים אחרי פרסום הפוסט הקודם קיבלתי טלפון שאומר שאני עברתי לשלב הבא ושהם "מאוד מצטערים שלא הודיעו לי קודם (עברו איזה שבועיים וחצי מאז הראיון), פשוט הם היו בחופש"... תאריך לראיון הבא עוד לא קיבלתי, אבל הם אמרו שיודיעו לי... נקווה רק שהראיונות לא יקבעו לשבוע הקרוב בזמן שסחבק ילבש מדים מג'וייפים...

***

החג עבר בשקט יחסי...

בערב החג לא עבדתי, ככה שכבר היה טוב... נשארנו במושב והוזמנו לארוחת החג אצל דודים שלי (מצד אמא)... כמובן שהוא הזמין את השכנים שלו (שאנחנו לא הכי מסמפטים) ואת אחיו ומשפחתו הערסית (שאותם אנחנו בכלל לא סובלים)... העובדה שהיו איתנו גם חלק מהמשפחה שלי מהצפון (מצד אבא), עזרה להעביר את הארוחה בשקט יחסי... אחרי שעברה שעה וחצי ברחנו אני ואחי (אחותי הבריזה לארוחה אצל חמותה...) ובן דוד שלי הצפוני (יעני מהצפון) מהר הביתה... ראינו קצת סרטים ("חסין מוות" של טרנטינו... מומלץ לכל הפמיניסטיות שבינכן... גירל פאואר!) ונרדמנו...

למחרת עשינו על האש, עם הקרובים מהמושב ומהצפון (בלי נספחים לענייני שקשוקה דוגמת אלה שהיו בערב שלפני כן...) והיה פשוט טעים... כמובן שאני מינגלתי... אבל היה שווה... נונו ואני סידרנו לעצמנו את הסטייקים העסיסיים ביותר (ויסלחו לי כל הצמחוניים...) מאז לא היה לי משהו מיוחד בחג, כי מיום חמישי עד לשעה וחצי קודם לכתיבת שורות אלה, הייתי בעבודה... אני יודע... אני וורקוהוליק... אבל לפחות עשיתי כסף, לא?

*** 

דיברתי עם מייקי לפני כמה ימים...

החלטנו שאם אני לא מתקבל לעבודה שאני מועמד אליה כרגע, אנחנו טסים לשלושה שבועות פלוס מינוס לארה"ב לטיול מחוף לחוף שפחות או יותר תכננתי עליו מאז שעזבתי את ארה"ב בשנת 2001... אמנם פסח עוד רחוק מאיתנו ואלפי דברים יכולים לקרות, אבל עדיף לקבוע עכשיו ולא להצטער על כך אח"כ... אם נתקבל לעבודה, או שהנסיעה תידחה קצת, או שהיא תקוצר... בכל מקרה, אני, בשנה הבאה, מתכוון להגיע לארה"ב... מי עוד מצטרף?

***

טוב, לא שמתי משפט בכותרת שלקוח בהשאלה כלשהי מהלקסיקון הצה"לי...

אני הולך מחר למילואים... ביום שלישי התקשרו אלי מהבסיס ושאלו אם אני מוכן לבוא למילואים ביום ראשון... וכשצה"ל קורא, קונאן עונה! במיוחד אם מדובר בחמישה ימים בלבד, מה שאומר שזה ישאיר אותי ברשימת המילואימניקים שלא שולחים לעשות אבט"שים... ומכיון שאין לי כוח ללכת לטיז אלנבי ליד איזה כמה סלעים באיזור דימונה בשביל לשמור על שלושה גרגרים וחתיכת ברזל, אני עדיף לעשות מילואים בבסיס שלי מהסדיר... גם העובדה שאמרו לי שיהיה איתי עוד מילואימניק נוסף מהמחלקה הקלה על ההחלטה, אפילו שהוא לא בדיוק מהשנתון שלי (מבוגר ממני בלפחות 5 שנים...).

אז מחר אני איעלם לכמה ימים, הרחק מהציוויליזציה, לעשות משהו שלא עשיתי הרבה זמן... צבא... בררררררר...

שיהיה שבוע טוב לכולם... וצום קל למי שמתכוון לצום...

*בשל הימים הנוראיים, לפוסט זה לא תצורף תמונה מצחיקה, עימכם הסליחה...