זה בערך מה שעבר עלי היום...
היום התחיל דווקא בסדר... יקיצה טבעית אחרי שבוע מטורף מחוסר שינה. אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש את הגרון שלי. בכל יום הוא נותן
יותר ויותר סימנים של מחלה או דלקת גרון מעצבנת...
חצי שעה אחרי שקמתי, כשקורי השינה היו עדיין טריים, הפלאפון שלי צלצל. מספר חסום... מי זה כבר יכול להיות ? בלית ברירה עניתי.
בצד השני הייתה הבחורה מאגף כוח אדם של החברה שהלכתי לראיון עבודה אצלה לפני כשבועיים. המילים שנאמרו היו פשוטות וחדות, "מצטערים,
אבל אתה לא תמשיך איתנו הלאה..." - לא שהיו לי אשליות שקיבלתי את העבודה, אבל בכל זאת, התזמון שלהם לא יכל להיות יותר גרוע...
בצהריים חזרה אלי העייפות... נשכבתי על הספה בסלון ופשוט הייתי תשוש לגמרי. פיזית ומנטלית. זה לא קורה לי הרבה... פשוט יצאה לי כל
הרוח מהמפרשים אחרי הטלפון ההוא... בכלל - לא סיפרתי עדיין להורים שלי על זה... לא התאים לי לראות את הפרצופים שלהם שמשלבים מבטי
אכזבה וכעס (לא עלי... אבל בכל זאת...).
אחר הצהריים המצב קצת השתפר. החלטתי לנסוע למשחק הדרבי הגדול של תל אביב. שלוש שנים בערך עברו מאז שהלכתי למשחק כדורגל.
הרבה אנשים ירימו גבה וישאלו - מה לך ולכדורגל, מה יש לך לחפש שם, בסה"כ 22 פרימיטיבים שרצים אחרי כדור וכו', אבל לי זה לא ממש משנה.
רק מי שהלך למשחק כדורגל עם הרבה קהל יודע כמה אנרגיות אפשר לקבל במשחק כזה... להיכנס לאווירה, לצעוק, לעודד, לקלל, לשרוק, לשיר
ובסוף עוד קצת לקלל... בקיצור, נסעתי עם אחי למשחק. דווקא מצאנו חניה מעולה וליד איצטדיון בלומפילד פגשנו את זאביק שחיכה לנו עם הכרטיסים.
לאיצטדיון נכנסנו לא לפני שאחד השוטרים חמומי המוח, שבדקו כל אוהד בכניסה, התחיל לקלל אותי רק בגלל שחיכיתי לאחי שהיה בבדיקה הבטחונית.
הבן זו#$%$# התחיל לדחוף אותי ואני לא נשארתי חייב ודחפתי בחזרה... למזלי, בדיוק אחי הגיע וכמה שוטרים תפסו את השוטר האידיוט ואנחנו נכנסנו
לאיצטדיון. המשחק עצמו היה המשך ישיר ליום העלוב הזה שעבר עליי... הפועל שיחקו כאילו היום תשעה באב, חטפו שני שערים והפסידו... לראות את
הקבוצה שלך מפסידה זה די מבאס... לראות אותה מפסידה בדרבי, זה כבר הרבה מעבר לביאוס... זה כבר תסכול...
במשחק המזורגג הזה גם הלך לי כמעט לגמרי הקול וקשה לי לדבר... איך אומרים - צרות באות בצרורות...
בקיצור - חרא של יום...
למרות היום המסריח הזה, אני חייב להסתכל עליו ולראות את הדברים החיוביים שבו. נתחיל עם זה שקיבלתי מתנה מהזוג הטרי כאות הוקרה על
כל המאמצים שהשקעתי בארגון החתונה/חינה/שבת חתן שלהם... קנו לי צורב דיוידי ו-300 ש"ח בתלושי קניה בסטימצקי. ככה זאת אחותי - תמיד
לארג'ית בקטעים האלה... וממש שלא ביקשתי כלום...
בנוסף, הנבחרת שלנו בכדורסל, הספורט שאני יותר אוהב, ניצחה היום את אחת הנבחרות ביבשת, נבחרת ספרד, ועלתה שלב באליפות אירופה.
לרבים מכם זה יראה טיפשי, אבל דברים כאלה ממש משמחים אותי... רק חבל שלא ראיתי אותו בלייב...
כבר חמישה ימים שלא הלכתי לחדר כושר... אני ממש כועס על עצמי...
ככה אני מרגיש...
