כבר כמה זמן שאני רוצה להשתתף בכמה פרוייקטי יוקרה פה בישרא אבל אף פעם לא הייתה המוזה שתגרום לי באמת לשבת ולעשות משהו בנושא...

אז החלטתי לרכז פה כמה פרוייקטים, ולהוריד כמה ציפורים במכה אחת...

הראשון - פרוייקט החטאים של אראמיס... היא דרשה ממני להשתתף, ומאז שהורידו לי את הציונים בשנה האחרונה בגלל חוסר השתתפות, החלטתי ללכת עם זה...

להלן רשימת החטאים שלי:

תאווה - טוב, רוב הבלוגרים שמכירים אותי (לפחות וירטואלית) יודעים מה עושה לי את זה... שיער שחור זה ה-דבר מבחינתי. אם תוסיפו לזה עיניים כחולות, אני אמות בן אדם מאושר... אבל גם בלי העיניים אני מוכן להתפשר...

דרך אגב, לכל הבלונדיניות למינהן שיתמרמרו (מלי, סוכריות, שדרות וכו'...) - לפני שאתן מעלות את הטורים אתן צריכות להבין דבר אחד, זה לא מבחירה, ככה יצא... ורק שתדעו - הבחורה הראשונה בה התאהבתי הייתה בלונדינית...

זללנות - המממ... כשהייתי קטן, תמיד כשהיינו מארחים הרבה אנשים, אמא שלי הייתה מוציאה מהפריזר בסיום הארוחה קופסת קלקר כזאת שהייתה מלאה בקוביות גלידה מצופות שוקולד... נדמה לי שקראו לזה "בוגי" או משהו בסגנון... אני אף פעם לא אשכח את הטעם של זה... יכולתי לטרוף אותם בלי הכרה... לפני שנה וחצי בערך נתקלתי בזה שוב... למרות שאין לי יותר מדי כסף, הייתי חייב לקנות את זה... אחחח... כל כך טעים...

חמדנות - אף פעם לא התלהבתי כל כך ממכוניות, אבל תמיד התבאסתי שלחברים טובים היה תמיד את הג'יפים השווים וקר אני נסעתי במכוניות פחות מלהיבות... כשהיינו קטנים זה היה טוני שנהג בלאנד-רובר מגניב כזה כשאני נסעתי בסקודה מסכנה... היום זה קצת פחות מטריד אותי, אבל כשאני נוהג בפיג'ו שלנו ולפני נוסע בן דוד שלי הצעיר שקיבל רישיון לפני יומיים בערך על הג'יפ האמריקאי שלהם, קשה שלא לחמוד את הרכב שלו...

עצלנות - לכל אחד יש את הרגעים שלו, שבהם הוא מתעצל לקום ולעשות משהו... אצלי לרוב אין את זה... כלומר, אם אני צריך לקום בשעה מסויימת, אני אקום בדיוק באותו הרגע, ואם יבקשו ממני משהו - אני ישר אעשה את זה... אבל אם מסתכלים על זה, העצלנות שלי באה לידי ביטוי בכך שאני לא עושה יותר בשביל למצוא עבודה נורמלית... היי! לפחות אני מודע לבעיה... מה התירוץ שלכם? 

זעם - מי שמכיר אותי יודע שזה לא ממש פשוט לגרום לי להגיע למצב של זעם... זה קורה לי בד"כ בשתי סיטואציות שונות: אם אני נמצא במשחק של הפועל תל אביב או על הכביש... לגבי המשחק - טוב, זה חלק מהאווירה, אתה חייב להתעצבן, כי כולם מתעצבים סביבך.. על הכביש זה כבר משהו אחר... מפריע לי שאנשים לא יודעים לנהוג... אנשים שחותכים, שעוקפים מימין, שמהבהבים עם אורות גבוהים או כאלה שנוסעים בנתיב הימני... את כל אלה אני מתעב... ואז, כשהפיוז נשרף, לא נעים להיות לידי...

קנאה - אם יש משהו שאני ממש מקנא בו, זה כל הזוגות של החברים וקרובי המשפחה שלי שבגילי וכבר נשואים וחלקם עם ילדים... חסרה לי האהבה, הזוגיות והשמחה של הילדים הקטנים... בגלל זה אני ממעט לצאת עם החברים הנשואים ועם אלה שעדיין לא נשואים אבל מתנהגים ככה...

גאווה - לפעמים אני מזלזל באנשים בצורה מוגזמת, מתוך מחשבה שאני יותר טוב מהם, למרות שבתוכי אני יודע שזה לא כל כך נכון... לעומת כל האחרים, החטר הספציפי הזה פחות משמעותי, כי זה לא ממש קורה הרבה... חוץ מזה, שלא עשיתי יותר מדי בחיים בשביל להתגאות בו...

זהו...

למיטב הבנתי, צריך להעביר את זה הלאה לשבעה קורבנות נוספים... אז הנבחרים שלי הם: סוכריות, שדרות ח"ן, לוטקה (אם יהיה לך זמן לפני שאתה בורח לחו"ל), בוטן, ג'ניה, מלי וללי (היי... יצא חרוז...)

אני לא ממש מצפה מכם לפוסט דומה, אבל זה יכול להיות נחמד ללמוד עליכם דברים חדשים...

***

הפרוייקט השני שאתם זוכים לקבל ממני זה פרוייקט "לצאת מהמגירה"...

אומרים שאפשר ללמוד על אנשים מלראות את הבלגאן של החדר שלו... אז אותו דבר תקף לגבי תכולת המגירות של אנשים...

אז זאת המגירה שלי:

להלן ההסברים:

1 - אולי החפץ החשוב ביותר במגירה... מדובר בעצם בשני חפצים... הדרכונים שלי... הישן (זה עם הויזה לארה"ב שתקפה עד 2011) והחדש שבאמצעותו אני מתכנן לבקר בכל מיני מקומות שונים בעולם... למי שטוען שאין כמו ישראל - הרשו לי לתקן אותו... יש והרבה...

2 - ספח הפקדת שיקים (או צ'קים, כל אחד ואיך שהוא רושם את זה...) -  אין לי הרבה הכנסות, ככה שהערך הסנטימנטלי של הצ'קים שאני כן מקבל גבוה ביותר (או שסתם התעצלתי לשים את זה במקום מסודר...)

3 - המצלמה הישנה שלי... היא אפילו לא אנלוגית המסכנה, אבל היא ליוותה אותי לאורך שירותי הצבאי, בארה"ב ובניו זילנד ככה שהיא ככל הנראה גם תיקבר איתי... (בעיקר בגלל שלא מצאתי מישהו שיהיה מוכן לאמץ אותה...)

4 - קלטת של מצלמת הוידאו שלי... האמת - אין לי שמץ של מושג מה מוקלט עליה... (בימבה, אני יודע על מה את חושבת כרגע... זה לא זה...)

5 - דיאודורנט - תמיד יש במגירה אחד כזה למקרה וזה שאני משתמש בו יגמר לפני שקניתי חדש... בכל זאת, מזיעים בחדר כושר... לא נעים...

6 - נרות. מאז הפסקת החשמל הגדולה שהייתה לנו פה לפני כמה חודשים אני תמיד מוכן לblackout הבא...

7 - תו קנייה של 20 ש"ח בסטימצקי. היו לי עוד כמה כאלה על סך של איזה 400 ש"ח מתנה מאחותי, וזה מה שנשאר... מה אפשר לקנות ב-20 ש"ח בסטימצקי?

8 - גפרורים - חלק בלתי נפרד שלסעיף 6...

9 - כרטיס צילום של מכונות הצילום של אוניברסיטת בן גוריון... כיום כבר אין לי מה לעשות איתו... מישהו צריך כרטיס צילום עם 2 ש"ח מוטענים עליו?!?

10 - תיבת עץ שקניתי בשוק הסוקניצה (נדמה לי שככה קוראים לזה) בעת המסע לפולין אי שם בשנת 1995. בתוך הקופסא עצמה יש כמה מצתים שקניתי בכל מיני מקומות בעולם לאורך השנים... מישהו אמר פירומן?

11 - הודעה לתשלום חוב בביטוח לאומי... הנבלות האלה! רק כסף הם רוצים...

12 - כרטיס סטודנט באוניברסיטת בן גוריון - עוד משהו שיזרק לפח בזמן הקרוב...

13 - בטריות לנגן MP3 שלי ... כששומעים הרבה מוסיקה צריך הרבה בטריות...

14 - כרטיס ישראכארט שופינג. נותן הנחות וכאלה... בחיים שלי לא השתמשתי בו... אבל אתם יודעים איך זה, העיקר שיש... 15 - עוד כרטיס אשראי/תעודת סטודנט שעשיתי באוניברסיטה רק בשביל לקבל את המתנה... לא השתמשתי בו בחיים...

16 - תדפיס עו"ש - צריך לדעת מה מצב המינוס, לא?

17 - דיסקית - איזה צעיר, הא?

18 - עוד קופסא מפולין... אבל שאחותי הביאה לי... תנחשו למה היא משמשת...

19 - המצלמה הדיגיטלית הישנה שלי... אולימפוס C-1... מהדור הראשון של המצלמות הדיגיטליות. כמו המצלמה הקודמת, גם למצלמה הזאת יש עבר פורה בחיי... האמת, הצעתי אותה לאחי אבל הוא לא רצה... ("כאילו, מה אני אעשה איתה?")

זהו...

אז מה למדתם ממני? חוץ מזה שאני אוהב לצלם (תמונות ודפים) ולהדליק אש?

***

הפרוייקט השלישי בו נעסוק זה פרוייקט החמישה דברים שלא ידעתם עליי... אחרי כל מה שכתבתי פה, אתם צריכים כבר לדעת עליי הכל... ואם אתם מתעקשים אז:

1. פעם אחת הייתי בבית משפט, זה היה בגלל שנסעתי על טרקטור שלא חידשו לו את הביטוח ואת הטסט. קיבלתי שלילה לחצי שנה על תנאי במשך שנה... וכל זה בכלל לא היה באשמתי... 

2. בסיומו של קורס צבאי מתקדם כלשהו קיבלתי תואר חניך למופת, שזה תואר כבוד למי שהיה פחות או יותר השני בכיתה אחרי החניך מצטיין...

3. לפי האגדה (או בעצם לפי מה שסיפרו לי הוריי), כשהייתי קטן נהגתי לפרוץ בבכי בכל פעם ששמעתי את המילה "אששששקלון"... האמת, נראה לי שגם היום אני הייתי בוכה אם הייתי צריך ללכת לאשקלון...

4. פעם אחת השעו אותי מהביה"ס בגלל שילד אחד טען שהכיתי אותו, ולמחרת המנהלת התנצלה בפניי אחרי שגילתה שהילד ההוא שיקר...

5. מאז שנה שעברה התמכרתי קשות להורדת פרקים של סדרות אמריקאיות... אני מסוגל לשבת יום שלם ולראות את הפרקים שהורדתי בלי לדבר עם אף אחד...

***

כאן יש עצומה שקוראת לפרל ג'אם לבוא להופעה בישראל... בבקשה, שכל מי שחובב מוסיקה יחתום שם... ממה שהבנתי עצומה דומה הביאה לקיום הופעה ביוון... אז יאללה - לחתום ולהעביר הלאה!

***

לפני שאני מסיים, לוטקה בוי, שיהיה המון מזל טוב על החתונה מחר!

זהו להיום...

הדגש הוא על היום הזה, כי אני מאמין שיהיה פוסט עידכון ביומיים הקרובים...

כי יש על מה לעדכן...

אז אחרי הטריילר הזה אני אסיים בברכת יום שלישי טוב לכולם...

קונאן.

לוטקה החליט לצאת בפרוייקט חדש שמטרתו לאגד את כלל קטעי הוידאו המשעשעים ביותר אצלו בבלוג...

בתור יוטיובהוליק מוכר אני לא יכול שלא להיענות לאתגר שלו, אם כי לא מצאתי ממש קטע קורע מצחוק כמו קטעים רבים שכבר פירסמתי פה בבלוג...

אז זה מה שמצאתי בשיטוט מהיר...

מה אנשים לא יעשו בשביל קצת להתפרסם...

***

בסופ"ש נסעתי לצפון לבקר את המשפחה והחברים במקום הביקור שנדחה בשבוע שעבר...

היה נחמד...

אמנם לא פגשתי את כל החברים שרציתי והצלחתי להיפגש עם שניים מהם... היה נחמד להיפגש איתם, במיוחד לאור העובדה שלא ראיתי אותם באמת, המון זמן...

את שאר הזמן השקעתי בשהייה אצל הקרובים בעכו...

באופן מפתיע היה די סבבה... בגלל שהגעתי לבד, ובמיוחד בגלל שהגעתי בהפתעה (מסתבר שבן דוד שלי שכח לספר למשפוחה שאני מגיע), התנהגו אלי ממש כמו אל אורח כבוד מבית המלוכה הבריטי. תכננו לצאת, אבל העובדה שאני ובן דוד שלי קמנו בכל יום בסביבות השעה 6 בבוקר, גרמה לכך שקרקענו את עצמנו והסתפקנו בצפייה חוזרת ב"שר הטבעות - שובו של המלך" ובכך חנכנו את מערכת הקולנוע הביתית החדשה של בן דוד שלי...

מיותר לציין שבערך לקראת סוף הסרט שנינו כבר היינו בעיצומו של החלום השני (למרות שאני לא ממש זוכר על מה הוא היה...)

בבוקר (11 נחשב לבוקר?) המשלחת הפולנית הגיעה לעשות לנו השכמה. היא כללה את דודה שלי, בת דודה שלי והבן המלך שלה שכיכב פה ובבלוג התמונות שלי לא מעט פעמים. הילד הזה פשוט הורג אותי בכל פעם מחדש... אם יהיה לי ילד אחד כמוהו, אני אמות בן אדם מאושר... כל כך שובב ומלא שמחת חיים... וכמו שאני חולה עליו, מסתבר שככה הוא גם חולה עלי... רק שתבינו, לפני שבועיים, כשההורים שלי הגיעו לביקור בצפון, הם שאלו את הילד אם הוא רוצה לבוא למושב אל קונאן. אמא שלי סיפרה לי שהוא בתוך שניות תפס את היד של אבא שלי ומשך אותו לכיוון האוטו. כשהוא הבין שלא הולכים לקחת אותו אלי, הוא התחיל לבכות ולצעוק את השם שלי... ההורים שלי סיפרו לי שכולם שם היו ממש בשוק...

נחזור לעניינו, אחרי ארוחת בוקר עכואית טיפוסית (חומוס, פיתות, פלאפל וקובה) הלכנו קצת לטייל באזור עד הצהריים... בדרך עשינו גיחה גם לשוק רמלה-לוד שהתיישב שם באותו היום ואני כמעט בטוח שחצי מדינת ישראל הגיעה לשם... הדבר היחיד שיצאתי איתו היו כפכפים כאלה לבית, שכשהגעתי הביתה הועברו ישר לאחי... אני לא בן אדם של שוק, מסתבר...

במהלך כל הביקור, כל הקרובים שלי הפעילו עלי מכבש לחצים לעבור לגור בעכו... "ממילא אין לך מה לעשות שם במושב, בוא לציוויליזציה קצת, תגור קצת בעיר..." לא רציתי לפגוע בהם, אבל, עכו ?!? עיר ?!? ציוויליזציה ?!? אנחנו מדברים על אותו מונח ?!? על אותו המקום ?!?

אחרי  כמה שעות יצאתי בדרכי חזרה למושב, לא לפני שנתקעתי, כמובן, בכל הפקקים האפשריים בדרך... מילא אם הם היו נגרמים על ידי דוגמניות חצי ערומות... נו טוב, לפחות הספקתי לדבר עם הרבה אנשים בפלאפון... (אל תדאגו, רק עם דיבורית...)

*** 

בשבוע שעבר מייקי גרר אותי איתו לראות את הג'יימס בונד החדש...

האמת  - אני מזמן הפסקתי להתלהב מסרטי ג'יימס בונד... אבל בגלל שהוא ביקש, ובגלל שהיה לי משעמם, אז החלטתי ללכת...

כמו שאר סרטי בונד הקודמים, גם הסרט הזה לא היה כל כך שונה (למרות שבביקורות טענו שהוא די שונה...) הדבר היחיד הטוב שיצא מהסרט הזה זאת אווה גרין המ-ד-ה-י-מ-ה... מן הסתם היא תככב בקרוב בפינת יפהפיית הבלוג...

בהפסקה, שאלתי את מייקי שעובד בחברת הייטק גדולה, איך זה שעדיין לא שלחו אותו לחו"ל... הוא אמר לי שבטח ישלחו אותו מתישהו, אבל הוא לא ממש מתלהב מזה, כי זה סתם מעייף והוא יפסיד לימודים וכאלה...

למחרת בבוקר, אני מקבל טלפון ממנו... "זוכר על מה דיברנו אתמול? נחש מה? נחש את מי שולחים היום בלילה לסן חוזה היום בלילה?" הוא מספר לי בהתלהבות... הבן זונה הקטן קיבל סופ"ש בארה"ב רק בשביל להעביר איזה חלק מסכן לסניף של החברה בארה"ב... טס ברביעי בלילה וחזר היום אחר הצהריים... אפילו ג'ט לג הוא לא הספיק לחוות, אבל בכל זאת, לא הייתי מתנגד לאיזה סופ"ש כזה בארה"ב... איך שהוא נחת הוא דאג לעדכן אותי בכל הפרטים... העיקר שהוא לא התלהב מזה... (;

***

הספירה לאחור נמשכת... עוד שבוע בדיוק! אין לי מושג מה אני הולך לעשות... אף פעם לא עשו לי מסיבת הפתעה ואני גם לא מאלה שמארגנים לעצמם ימי הולדת, ככה שנראה לי שגם השנה הולך להיות יומולדת שקט כזה...

***

בפוסט הזה אין תמונה...

ממילא הפוסט יצא ארוך וגם יש את התמונה מהפוסט הקודם...

שיהיה שבוע מעולה לכולם...

קונאן.

מזמן לא הייתה פה יפהפיה תורנית...

אז החלטתי להחזיר את הקטגוריה...

יכול להיות שלרובכם השם שלה לא יאמר כלום וחלקכם אולי מכירים אותה בתור "דריה" מהטלנובלה עטורת הפרסים "האלופה"...

כן כן !!! גם קונאן נפל והתחיל לראות "האלופה"... אבל הקטע הוא שזה לא בגלל הדיאלוגים השוטפים, התככים והמזימות או הבלונדה ההיא מערוץ הילדים... קונאן התחיל לראות בגלל שהוא פחות או יותר התאהב באותה ורד פלדמן... יש לה לוק כזה מסתורי, טהור... היא לא מלכת יופי, ואולי בבלוג של השוחטים בישרא היא לא היית מקבלת ציון גבוה, אבל מבחינתי היא 10...

תודו שיש בה משהו אמיתי, משהו מושך...

***

לוטקה פתח בפרוייקט מוסיקלי ואני החלטתי גם להשתתף (עם כמה שינויים קלים):