כל העיר הזאת היא פשוט המון ביניינים. ללכת ברחוב לבד ממש בלילה ולהרגיש שאת הביניינים לא מאכלס אף אחד. דממה סורתת למרות צפיפות המבנים. כולם אומרים שזאת עיר שטוב לגור בה והם היו מגדלים שם ילדים. אפילו טבע אין כאן, אין שום מרחבים. הילדים ישתגעו מכל הביניינים הריקים האלה. ה"היי לייט" של הטבע כאן זה השבלולים אחרי הגשם. בתור ילדה הייתה לי חוות שבלולים שאספתי מהרחוב. חבל שהם אכלו אחד את השני.
אחרי הרחוב עולים הביתה ופותחים את המקרר הריק הזה. רוצים לרדת לאכול איזה משהו בחוץ רק חבל שהכל נסגר אחרי 20:00 וגם אין לך עם מי .עכשיו הבנתי שהשתמשתי בפועל ראשון רבים, שזה לגמרי אני לבד.
והלב רוצה רחוב הומה כזה, עם קונדיטוריות מושקעות וברים עם שיכורים שתוכל לפתח איתם שיחת חולין בדרך לאסוף את המרק הויאטנמי שחיכית לו כל היום. ההטרדות המיניות לפחות יהוו אינטרקציה עם מישהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin