אולי זאת החיבה העזה למותגים ומסעדות שף, אולי זו השפה הגבוהה שלי, אולי זאת הדיקציה המעונבת... אם עוד פעם אחת מישהו קורא לי "תל-אביבית" אני משגרת לו נוקיה לגולגולת. אני אוהבת מותגים כי אני אוהבת אופנה ועיצוב, לא כי אני אוהבת להתלהב מזה שאני מכירה מותגים. אני אוהבת את זה כי זה תחום שמתחדש כל הזמן ותמיד משאיר אותי בפה פעור, זו אומנות. אני אוהבת מסעדות שף כי אני אוהבת לאכול דברים שמפתיעים אותי, אני אוהבת להסתקרן ולחדש ולא לאכול את הסלמון בטריאקי שיש בכל חור. אז אני לא מתכוונת להתנצל על מי שאני. ואיכשהו מפוסט מתבכיין יצאתי בפוסט שמחזק את עצמי. בסדר, אז אני מעצבנת אנשים. כן, קשה לי לא להיות אהובה בכל מקום ושחושבים שאני איזה מתנשאת או משהו, אבל וואלה אין לי מה לעשות בקשר לזה. אני לא מצליחה לשחק אותה מישהי אחרת.
אני מרגישה זרה בכל מקום. אני לא מספיק פלצנית לעשירים, אני מוזרה מידי למוזרים, אני אשכנזיה מידי למזרחים, וחנונית מידי לאשכנזים. אני אווטסיידר ניצחית, אני קיין המודרני.
אבל לפחות אני אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin