אז מה יש בתוכנית הטראש הזאת שכל כך כבש אותי? (ואת כל העולם, תודו בזה). אז האמת שבשבילי זו טראפיה לראות אותן. משהו בתיעוד החיים שלהן והדינמיקה המשפחתית פשוט עושה לי טוב בלב. הקרדשיאנס נהנות פשוט מהחיים עצמם. מהקסם הייחודי הזה באינטרקציה הפשוטה בין אנשים, מהסמול טוק, הסיכסוכים הקטנים והרכילויות, משהו שאני ביום יום שלי שוכחת לפעמים מקיומו. מדהים אותי איך כל פעם אותם אנשים יוצרים רעיונות חדשים ומיצרים עיניין אחד עם השני כל פעם מחדש. בתור מישהי שחרדה כל פעם להיות לא מעניינת ולהמאס פשוט מרגיע אותי לראות אותם שם כל פעם מתרגשים אחד מהשני מחדש. הקרדשיאנס מלמדות אותי שלדבר על שטויות זה כיף, שאני לא צריכה להיות מאוד מוכשרת או מאוד חכמה, אני צריכה פשוט להביא את השריטות שלי בצורתן הטבעית ואין יפה מזה. תגידו שזה זבל, תגידו שזה תת רמה, תגידו משעמם, אבל לדעתי זו גאונות בפשטות הזאת. גאוני שהכיף הגדול לפעמים נמצא בחיים שחולפים על פנינו כשאנחנו מנסים לחוות את התרבות הנאורה ולהשיג הישגים.
וסתם רשימת ארצות שבא לי לבקר בהן ולא הייתי:
יפן
סין
אלסקה
סרי לנקה
בורה בורה
המאלדיבים (אם יהיה לי מספיק כסף יום אחד)
זנזיבר
קוסטה ריקה
הרפובליקה הדומיניקנית
קניה
דובאי (בעייתי)
דרום אפריקה
ניו זילנד
נפאל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin