למצוא את הדרך שלך בעולם הזה זה כמו לצעוד במבוך. פנייה אחת יכולה להוביל אותך לקיר חסום ופנייה אחרת תוציא אותך לגן של שושנים או למבוך אחר לגמרי או עכשיו שאני חושבת על זה, לאן מבוכים מובילים בכלל? זה קצת פילוסופי העיניין הזה.
אז גולדסטאר (אני מדברת על הפרסומת כמובן)...כל מה שיש לי להגיד בעיניין שזה לא הומור. הומור זה להתבונן בחברה, בתופעה, בניואנסים דקים מאוד שלא שמים לב אליהם ולהציף אותם, להפתיע את כולם. אל תטעו, זה לא הומור. זה פשוט מקבץ דעות וסטריאוטיפים שרחוקים שנות אור מהמציאות. זה ההפך הגמור מהומור. זו התרפקות על משהו שאנחנו נורא רוצים להאמין שהוא נכון כי הוא עוגן במציאות המעורערת שלנו. זו מגננה על סטטוס קוו קפיטלסטי שקומץ אנשים בצמרת נהנה ממנו ורובכם בוודאי לא נהנים ממנו. הפרסומת של גולדסטאר היא קלישאה לעוסה שנועדה לגרוף את זעמנו ולגרום לכמה ניאנדרטלים בבר לנקוש את הכוסות שלהם בלחיים ולהתלהב על עצמם ולהרגיש שהם שווים משהו בעוד בעלי ההון צוחקים עליהם. לסיכום, נמאס לי מהבנאליות של הפרסומות האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin