הקטע בי ואולי גם הטימטום שלי שאני לא מחפשת עבודה, אני מחפשת הרפתקאה. אני בכלל לא מסוגלת לדמיין משרד, עיניינים אדרמינסטטיביים, לוגיסטיקה, מכירות... אני רואה בלגן שאני צריכה לצאת אליו כל יום מחדש. אני רואה משהו מסעיר. ואני יודעת שזה לא בהכרח הדרך השקולה והבטוחה להסתכל על החיים אבל למה בעצם לחיות אותם שקולים ובטוחים? רגע לפני המוות אני אתבאס על עצמי שלא חייתי איך שרציתי לחיות? אז יקח לי זמן לגשש באפלה ולהגשים את החלום אבל זה בטוח שווה את זה.
התחלתי מאושרת את המשמרת ואז לאט לאט פשוט אף אחד לא התיחס אלי, הרגשתי ממש לא טוב ופוסטמה הזו פשוט הסתכלה עלי ולא הגיבה. ובאתי מאושרת במצב רוח טוב ויצאתי עגמומה ועצובה. זה היה קשה. כל מה שחשבתי זה איך בא לי לרשום הכל בבלוג. זה כל מה שבא לי.
חשבתי על זה שאולי אני גבר בגוף של אישה, אבל אני גבר שממש אוהב אופנת נשים ורוצה לעצב להן אז הוא לא מרגיש זר בגוף שלו, הוא ממש אוהב להתלבש כאילו אבל בכל זאת, במהות שלו הוא גבר.
בא לי לטרוף את העולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin