שמתי לב בזמן האחרון, כלומר מאז צאת עידן הסמארטפונים לגל המחאה הזה באופן אירוני ברשתות החברתיות כנגד המכשירים.
הכל די אותו עיקרון עם מסר ברור: "תפסיקו להתקע כל היום מול המסך ותדברו עם מי שסביבכם!". הרשו לי לצאת טיגר בנושא.
אולי החברויות המקודשות האלו הן לא מה שאתם עושים מהן. כמובן שלרוב בני האדם יש צורך כלשהו בקשרים חברתיים, חוץ מאנשים סכיזואידים שכאלה, אבל אני חושבת שאנחנו מגזימים בערכם. זה נושא די אינדיוידואלי ואני לא רואה את הפסול בללכת ברחוב כשסמארטפון מארח לך חברה.
בסרטונים לרוב רואים איש שזנח את הסמארטפון וכך מכיר את אהבת חייו ברחוב ומשוחח עם אנשים בתחנת אוטובוס ויוצר חברויות...זה די..בולשיט. לרוב זאת די פנטזיה אורבנית.
גם אני לא מרגישה שהדו שיח עם בני גילי מפרה ומעניין אותי כמו חומרים שאני קוראת ברשת. המון פעמים אני מוצאת את עצמי נקלעת לשיחה משעממת עד מוות שלא משנה כמה אני מנסה לפלפל אותה אני מרגישה שהיא גוזלת לי זמן מיותר מהחיים.
לעיתים ברשת יש כאלה כתבות מעניינות ומרתקות ודברים מצחיקים שהסובבים אותי בכלל לא מצליחים לספק לי. אז יש לי צורך אולי של איזה 5 שעות ביום שאני צריכה אינטרקציה אנושית סביבי אבל בשער היום מאוד כיף לי עם הטכנולוגיה שפותחת אותי לעולמות אינסופיים. אני מאמינה שגם פעם המצב לא היה מאוד שונה ואנשים היו פונים לעיתונים וספרים. הצורך באינטרקציה היה זהה פשוט הוא לא היה כל כך בולט כמו עכשיו ,שמקום רגע של בהייה באמצע מפגש חברת בנאלי הוא הוחלף ברגע של בהייה סמארטפונית.בעצם די אותו דבר רק עכשיו זה בולט לנו יותר.
סמארטפון זה אחלה דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin