לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Orthopedic Louboutin



Avatarכינוי:  Calvin





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

11/2014

למה גברים היסטריים כשלוחצים להם על נקודת ה"מגדר"?


אני באמת ובתמים לא מבינה מה כל כך מקפיץ גברים במילים "שוויון מגדרי". את תשבי עם מישהו משכיל, פתוח שידון איתך על כל נושא בעולם אבל שזה יגיע לסדר החברתי שלנו בעינייני נשים-גברים הפיוז שלו יעשה קצר בכל המערכת. הוא עשוי להיות המוסרי שבמוסריים עד שזה מגיע לנשים.

אני לא מבינה את זה. אני רק אפצה את פי במשפט כמו "זה אבסורדי שרק 3 % מנהלות בכירות בעולם" (סתם נתון בדיוני שהגיתי) , או "תכל'ס, מה הקטע של להוריד שיערות?" (רק לתהות מה הקטע, אפילו לא לנקוט תהליך, רק להבין מאיפה זה נובע!) והם יסתערו עלי! ישספו את גרוני! ישימו אותי בצינוק! אבל תכל'ס בעיקר ירו עלי משפטים כמו:

"הככללללללל ביולוגייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!"

"יש דברים יותר חשובים מזהההההההה!!!!"

"עוד פעם את והשטויות שלךךךךךךךךךךך"

"מה אני צריך לשמוע את זה!!!!"

"מירב מיכאלי היא הרעה החולה של הכנסת!" (בחיים לא הזכרתי מילה עליה)

"כמה זמן את לוקה במחלה?"

 

בחיאת נשמות, קחו נשימה. אף אחת לא מדביקה לכם בית שחי שעיר לפנים, אתם עדיין לא יולדים אף אחד, הבת שלכם בתולה עד גיל 24...הכל טוב!

רק מנהלים שיחה רגועה, מה ההיסטריה?

 

כאילו להתעניין בנושא הופך אותי להאלק האיום או משהו... מבחורה חביבה ואהובה נהייתי אויבת הציבור הירוקה והמאיימת...

 

פשוט, למה? 

למה זה כזה מזעזע גברים? אפילו סתם לדון בעדינות, בלי שיפוטיות, בלי אקטיביזם, למה סתם שיחה רגילה נהפכת למלחמת עולם?

למה הם כאלה מתקוממים וחוששים לערער ולהרהר על הסדר הקיים?

כאילו אני יכולה להבין שזה נוח להם להיות בעמדת כוח, טוב אולי בעצם אמרתי הכל? הם לא רוצים לרדת ממוקדי השליטה? עדיין הטיעון הזה לא באמת עונה לי על השאלה. כמובן שיש כאן היבט אידיווידואלי וכל אחד מהגברים מגיב מסיבותיו אבל אולי בכל זאת יש מכנה משותף להתקוממות ההזויה הזאת?

נכתב על ידי Calvin , 30/11/2014 23:31  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אקזיסטנציאליזם


למה אין מצפן מטרות? יש לי כל כך הרבה תחומי עיניין וכל כך מעט כיוון.

 

האקזיסטנציאליזם הזה פשוט עופף אותי ולא מרפה. הוא  מוריד לי מוטיבציה להתנהל בעולם הקפיטליסטי הזה. 

מאופי הקפיטליזם - רכוש = מעמד גבוהה, תהילה, יוקרה, הערכה. ואני מאוד נשגבת להשיג את זה. הו כן, לי יהיה מעמד, אני אהיה עצמאית ושליטה ומוערכת והחכמה בתבל.

מצד שני, לשם מה? הרי אמות יום אחד כך או כך, וסביר להניח שלא ימציאו טכנולוגיה לשימור המין האנושי שכדור הארץ יקרוס לתוך עצמו והמין האנושי יכחד, אין באמת משמעות לכל הכסף שאני אעשה חוץ מתחושת סיפוק ריגעית למדי. מרבית המטרות שגורמות לנו לסיפוק חולפות מאיתנו ומתחלפות במטרות חדשות, יוצרות מצב של רדיפה אחרי הזנב. 

 

ואז כל הזמן עופפות אותי המחשבות למה אנחנו חיים, למה אנחנו נלחמים אחד בשני אם אנחנו נמות, למה אנחנו בכלל מתאמצים לריק הזה?

הדת נותנת מוטיבציה לאנשים כי הם מאמינים בגן עדן, זה גאוני. כותב הדת גאון. צריך להשקיע כאן בשביל שבעולם הבא יהיה לנו טוב. זה לקחת את הרדיפה אחרי הזנב צעד אחד קדימה.

 

אני פשוט לא מסוגלת להאמין אבל. אני יודעת שאני אמות פשוט המוח שלי יפסיק ליצר תודעה ואני אחדול מלהתקיים באופן תבוני, אתפרק לחלקיקים ואמשיך להתקיים כדשן שיגיע לאיזה צמח שתאכל אותו פרה שיאכל אותה בן אדם, מין גילגול נשמות שבסופו של דבר אני אשוט לי ביקום יום אחד לא בצורתי העכשוית. בכל אחד יהיה חלקיק קאלווין משלו. 

 

אני מניחה שלשוט כחלקיקים בחלל אחרי התפוצצות כדור הארץ זה גן עדן מסויים.

נכתב על ידי Calvin , 26/11/2014 23:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שביזות יום א' באבטלה


כן כן, גם לבטלנים יש שביזות יום ראשון ושמחה שמגיע הסופ"ש. השימחה הזו שכל החברים העסוקים סוף סוף מתפנים לבלות איתך והכאב של יום ראשון ששוב תצטרך להעביר 5 ימים בבדידות.

אני חושבת על כמות האנשים שהיו מתחלפים איתי עכשיו, אבל האמת שכבר הרבה זמן לא הרגשתי כזאת בדידות. אני מרגישה שאני נעלמת.

תחושה כזאת שאני מחכה חודש לתור שלי בקופת חולים בתקווה שאעבור את הבדיקה בשלום.

פשוט תקופה של תודעה מבוזבזת, ששום דבר, פשוט כלוווום לא קורה. 

 

הספר של לינה דנהאם, הוא כל כך ההפך ממה שעובר עלי עכשיו. אם אני תקועה במערכת יחסים חמה ואוהבת המתפרסת על כמה שנים היא כל יום שוכבת עם מישהו אחר, היא חולקת מיטה (רק חולקת! ישנה, בלי סקס) עם סטודנטים אקראיים באוניברסיטה שלה, היא יוצאת עם דושבגים רציניים מאוד, מוציאה הון עתק על טיסות לזבלים שלא שמים עליה, 

היא חיה. 

היא לגמרי מעוררת בי רצון לטרוף את העולם ולהיות חסרת מעצורים כמוהה, הבחורה הזאת דפוקה בשכל ובכל זאת בחיים לא חוויתי כל כך הרבה חיות בספר אחד.

(זה נראה קצת כאילו לא בא לי מונוגמיה, בא לי, אבל בא לי גם יכולת לחוות כל כך הרבה.)

נכתב על ידי Calvin , 20/11/2014 21:02  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCalvin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Calvin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)