בא לי לחיות בעולם ש״המחלה״ הנפשית שלי תקינה בו.
עולם שיכיל ויקבל ולא ינסה לדכאות משהו כל כך יפה.
המחלה הוציאה אותי מהלופ של החיים:
אני נכנסת למסגרת, לא מסתדרת חברתית ומתבכיינת על חוסר ההשתלבות החברתית שלי (כפי שניתן לראות משחר ימי הבלוג. לופ שחוזר על עצמו.).
המחלה גרמה לי לעשות דברים שבחיים לא הייתי עושה והוציאה אותי מהלופ הזה. לחודש וחצי הרגשתי איך זה להיות בן אדם ״נורמטיבי״ שנהנה במסגרת.
דווקא המחלה שלי באבנורמאליות גרמה לי להיות נורמאלית. היא גרמה לי להיות מוחצנת, עם ביטחון עצמי ולהיות אגואיסטית במידה המתאימה.
הרגשתי שאני עצמי ב100%.
האם המחלה באמת מחלה?
בינתיים אסור לי אלכוהול וסמים - חבריי הטובים ביותר.
גיליתי שאני יכולה להסתדר בלעדיהם לא רע אבל הסטלה של לפניי יומיים הזכירה לי כמה כיף בחברתם.
מה
יהיה
עם
החיים שלי
?
!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin