Orthopedic Louboutin
|
 כינוי:
Calvin
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 9/2015
מה בכלל אכפת לי מדובי הקוטב?
הסתכלתי על הדובה הכחושה, הרזה וכעסתי על התחממות כדור הארץ. אבל תכל'ס למה הרגשתי את זה בכלל? כי דובי הקוטב חמודים? כי יהיה לי חבל להפסיק להתבונן בהם? כי הם מתים על שלא עוול בחפם? החמלה האנושית משונה. אני חמלה ליצור שרחוק ממני אינספור קילומטרים ולא קשור אלי בשום צורה ממשית. אולי מזכיר לי במקסימום שהסוף שלי לא הרבה אחריו. למרות המרחק, למרות שבחיים לא ראיתי אחד כזה, למרות שאין לי אהדה מיוחדת מידי לחיות , מסיבה ממש לא ברורה אני מתפללת שנצליח להציל את הזן הזה.
| |
מאוד מפחדת וזקוקה לתמיכה
זקוקה לרגע של רצינות מכם. באמת מתיעצת. אחרי שהרגשתי שהמצב משתפר ואני מתחילה יותר להפתח ולדבר עם אנשים בלי חששות הביקורת הרוצחת חזרה. הם מטיחים בי "את אדישה!", "יואוו את כזאת אדישה חחח, זה הורג אותי" , "אף פעם לא ראיתי אותך מחייכת", "שוקיסטית" וכל מיני מילים נחמדות שכאלה. והאמת שאולי הייתי ממשיכה להיות אדישה גם לזה אבל אני לא מסוגלת כי אני ממש מפחדת מהעתיד. אם זה מה שאני משדרת לעולם והרבה אנשים פוסלים אותי בגלל זה,איך אני אצליח? איך אני אגשים את החלומות שלי? אני לא יודעת איך לשנות את האדישות שלי כי זה האופי שלי. וגם קשה לי להיות מתלהבת ממשהו במקום עבודה, כי פאקינג משעמם לי ורק בא לי שזה יסתיים. בא לי לבכות על מר גורלי ולהגיד איך נולדתי עם אופי כזה דפוק אבל זה לא מקדם אותי לשום מקום...אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני ממש מוטרדת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
