אני רוצה שכל שיתוף יפסיק להרוג אותי מבפנים. אני רוצה להפסיק להרגיש פחד אימים בכל פעם שאני פותחת את עצמי.

זה נשמע טפשי, כי מה אני עושה פה כל-כך הרבה שנים שהוא לא לשתף או לפתוח את עצמי? אבל אולי שכחתי איך עושים את זה בצורה לא אנונימית אבל אולי גם שכחתי איך עושים את זה בצורה כן אנונימית.

הייתי מאוד שמחה שאנשים שאני אמורה לסמוך עליהם יפסיקו להיות מוזרים איתי. ב"מוזרים" אני מתכוונת ל: תוקפניים בלי סיבה, יורדים עלי (!) בלי סיבה, אני לא מבינה איך משהו מזה הוא לגיטימי או חמוד. אני לא מבינה איך לראות אותי בהלם מזה שהיא צוחקת עלי מול כולם ששמנתי, זה לגיטימי או חמוד. "אבל זה בקטע טוב", "אבל מה את נעלבת", אני לא מבינה. 

אני לא מיוחדת, אני לא הראשונה או האחרונה שיש לה משפחה שלפעמים מתנהגת מוזר, תחסכו את זה ממני. סליחה באמת שגם אחרי 27 שנה זה נראה לי הזוי שאני מרגישה שאני יכולה לסמוך יותר על אנשים שאני מכירה באזור הכמה שנים, שאני מרגישה שהם פחות "מוזרים" איתי.

אולי באמת שכחתי איך לשתף כי זה הורג אותי מבפנים גם עכשיו, למרות שקצת פחות בגלל האנונימיות.

אולי פשוט אני אף פעם לא עושה את זה באמת כשאני מתחבאת מאחורי מילים אבסטרקטיות ורמזים. 

אולי זה לקח.