זה תזמון מאוד מעניין, העובדה שלא הצלחתי באזור השנה להכנס לבלוג הזה.

אולי לדבר ולהקשיב אלה שני דברים שאי אפשר באמת לעשות כמו שצריך וזה היה הזמן שלי להקשיב.

או שזה סתם צירוף מקרים וסוף סוף סדרו את התקלה שהייתה עם ישראבלוג והספק.

בכל מקרה זאת הייתה שנה מאוד מעניינת, שנה של... לא בהכרח סבל אבל הרבה מלחמה שהסתיימה בגל של הזדמנויות מאוד טובות של "להחזיר" על כל המכות שקיבלתי.

אני לא אומרת "לנקום" כי זאת מילה מאוד קיצונית. אני לא יודעת אם זה משהו ברמה של נקמה, אבל כן קצת מרגישה שסוף סוך נעשה איתי צדק מסוים. מהרבה בחינות - חברים, קריירה, לימודים (שסוף סוף מאחוריי), דברים כאלה. רק הייתי צריכה להמשיך לעשות את מה שעשיתי ולהיות סבלנית.

האמת שיכלתי להכנס לבלוג דרך usb tethering מהטלפון, זה פשוט שזה תזמון כל-כך טוב שהיה שווה לחכות. משפט שמסכם יפה את התקופה הזו.

כשהכרתי את השיר הזה, הייתי בצד השני של מי שאני עכשיו. דרך טובה להשלים את האירוניה של כל השנתיים וחצי האלה.