זה מטורף כמה דברים קרו בשנה האחרונה. עבודה חדשה, לימודים, חברים חדשים, ניתוק קשרים רעילים...

אני נכנסת לפה וזה כמעט כמו לקרוא בן אם אחר אבל זאת אני.

אני מסתכלת במראה ואני רואה את עצמי. לא עוד מסך עשן, משקפיים אפורות, אלא לטוב ולרע את מי שאני. בין כל הדברים שכתבתי בשורה הראשונה, היה תהליך ארוך ולא נורמלי של להתחיל סוף סוף להסתכל על עצמי. אבל לא רק על עצמי ה"חכמה", עצמי ה"שנונה", עצמי ה"חדה" אלא גם על החצ'קונים, השקיות וההערות הפאסיביות האגרסיביות שלי לעצמי.

מזכירה לעצמי ש-"את עשית את זה בזכות עצמך. את עשית את זה." 

אבל אולי יום אחד לא אצטרך שיגידו לי את המשפטים האלה יותר. אולי יום אחד אוכל להמציא את המשפטים האלה בשבילי. להמציא אותם בשבילי ולהגיד אותם לעצמי.

כתבתי איפושהו שהסיבה שחזרתי לפה מלכתחילה לא רלוונטית יותר ובגלל זה עזבתי. אבל עכשיו הבנתי שהסיבה החיצונית ההיא היא לא הסיבה האמיתית הרי שאני, לא הלכתי מעצמי, לשום מקום. וזה לא באמת משנה איפה אני כותבת, העיקר שזאת תהיה אני.

פוסט אגואיסטי והכרחי.