"מסע במרחביי חיי"
-פתיח-
אני ממש לא מאוכזבת מהתגובות, זה לא הכי חשוב.
כן זה באמת יעזור לי, לדחוף את עצמי לכתוב יותר, אבל חשוב לי שתקראו (:
אז, קריאה מהנה ♥
מארועי הפרק הקודם;
"אתה מרגיש יותר טוב?" היססתתי מעט.. "כן, במיוחד כשאני איתך" אמר וחייך, קפאתי,
בההתי בו, נדהמתי, ביד אחת מחזיקה ראשו, בשנייה כוס,
הרגשתי איך הוא מתקרב, את הבושם הממכר, הריח שאף אותי אליו, הוא התקרב ו...
~~~
ועזבתי אותו במהירות, קמה על רגליי. "אחח" הוציא ברגע שעזבתי אותו.
"אוי אני ממש מצטערת" אמרתי בהבעת פנים מהובלת וחזרתי במהירות לישבה קפופת רגליים לתקן את ראשו.
הנחתי לו, וחזרתי למטבחון מניחה את הכוס על השייש. התיישבתי, נשמתי מעט והוצאתי אנחה קטנה מפי,
"יפעת.."קרא לי איוון בטון שואל, מהסס. "אתה צריך משהו?" אמרתי בקול חזק יותר שישמע בעודי פוסעת אליו.
"לא בידיוק.. רק ש.."עצרתי אותו, והשלמתי בשלי מבינה כבר על מה הנושא. "זה.. בסדר.. נדבר על זה מחר בבוקר."
ופניתי לעבר חדרי מחליפה לכותונת לילה קטנה ופשוטה, זינקתי אל המיטה במהירות מנסה להירדם.
קמתי רואה מעט מתושטש, התמתחתי בזמן שפיהוק נישמע ממני, הבטתי בחדר הקטן שלי ויצאתי בעדינות סוגרת את הדלת אחריי.
"איוון? איוון אתה פה?" נשמע קולי בדירה הקטנה, "צ'יקו?" חיפשתי אותו וקוראת לו במכיאות כפיים עדינות, שרקתי אך הוא
לא הגיב. נכנסתי למטבחון, לוגמת מאחת הכוסות שהיו בה מים ונשמע שמנעול הדלת נפתח. מיהרתי אל הדלת,
ושמעתי את צ'יקו נובח משמחה, איוון נכנס ואני עמדתי מולו משולבת ידיים. הוא פתח מעט את פיו לתדהמה ומייד תיקן עצמו.
"אז מה היופי הטבעי שלי, לא יפה?" אמרתי עם חיוך קטן בפניי. "לא לא, פשוט לא ציפתי.." אמר בזמן שנכנס למטבחון
לשים את הקניות ואני נגררת אחריו. "לא ציפתי, ש.. שתקומי פשוט רציתי להכין את העוגה" הוא ניסה להמשיך.
וחיבקתי אותו חיבוק עדין ומהיר. "איך ידעת?" שאלתי מהססת ומגרדת בראשי לתדהמה.
"רציתי לנשנש משהו וראיתי את הפיתקה על המקרר כ"כ מקושטת שלא יכלתי להתאפק וקראתי מה היה בפנים.." אמר מחייך.
"אתה יודע שלא יפה לחטט בדברים של אחרים?" אמרתי מגחחת .. "כן.. אבל..הייתי צריך להטיב לך על אתמול.." אמר.
שתיקה קטנה שררה ביננו, זה לא הפריע לי ומייד הגבתי "טוב אז תראה בנתיים טלויזיה ואני יכין לנו משהו קטן לאכול"
מיהרתי אל הסלון מנסה להדליק את הטלויזיה."אוך טלויזיה ארורה" לחשתי לעצמי, כן אני עדיין בעידן הטלויזיות השמנות.
התעצבנתי מעט. " את יודעת אני יכול להסתפק גם בלי" אמר כשהוא כבר לידי. "לא אתה לא!" צקעתי ופניתי אליו.
"עזוב אני פשוט לא יכולה, הטלויזה הארורה הזאת ממזמן צריכה להיות בזבל." נאנחתי קלות וניגשתי למקרר להוציא 2 ביצים
ונקניק מהמקפיא "זה בסדר אני כבר אכלתי.." אמר מתיישב על הכורסא."השארתי לך על המחבט ביצה מקושקשת, אם את רוצה"
אמר בביטחון. הבטתי אל המחבט עם חיוך קטן "סוף סוף" ניסיתי ללחוש, ולקחתי את המחבט ומזלג מתיישבת ליד השולחן העגול,
"מה סוף סוף" שאל בסקרנות. הבטתי בו מסיימת ללעוס "ש.. סוף סוף בוקר אחד אני לא מכינה אוכל"אמרתי קצת במבוכה.
ציחקק מעט והמשיך לנסות לתקן את הטלויזיה. סיימתי במהירות, שמתי את המחבט בכיור ונגשתי אל החדר להחליף בגדים.
"את הולכת?" שמעתי אותו מעבר לדלת. לחקתי מכנס ברך לבן וחולצת טריקו בצבע טוריקיז קליל. "לא" יצאתי ועצרתי,
מתקנת את החולצה במהירות ומביטה בו מבט מובהל מעט. "אז..?" שאל במהירות מפנה לי דרך.
"סתם לא נוח לי בבגדי בית מולך" עניתי. נזכרתי בעוגה ומיהרתי להביט בשעון הקיר שבסלון. "שיט!" אמרתי בקול רועד.
"מה קרה?" שאל. "העוגה!" אמרתי ממהרת למצוא את הכפכפים "לאן את?" שאל מהסס. "לקנות מצרכים אולי?!"
אמרתי מעוצבנת רצה אל המטבח לקחת את הפתקה. מהרתי אל הדלת. הוא תפס בידי אחז בחוזקה ניסיתי לצאת מזה,
"מה אתה חושב שאתה עושה??" צעקתי אליו. "תקשיבי לי רגע!!" הוא צעק חזק יותר. התביישתי ועצרתי מנסיון לצאת מאחיזתו
הבטתי בו רועדת. "תגידי, את ממש חסרת סבלנות אע?" אמר בקול מותח, שתקתי. "המצרכים במבטח אני כבר קניתי" אמר ברוגע.
ונזכרתי שהוא נכנס עם קניות וצ'יקו ובכלל לא הסתקרנתי לדעת מה יש שם. עמדתי במבוכה לא זזתי רק הקשבתי לצעדיו, לשקט.
הוא ניגש וחיבק אותי חזק, לא היה לי את את הכח לחבק אותו בזרועותיי, הוא עטף אותי חזק, ממש הייתי צריכה את זה
בחודש הזה. זה כ"כ מרגיע "תודה" לחשתי לו בכל רועד עם חיוך קטן שעלה בפניי "אל תעזוב" לחשתי ואחזתי חזק בחולצתו.
"והעוגה" ניסה לעודד. "היא תחכה" אמרתי מביטה בו בחיוך קטן, נשקתי לשפתיו נשיקה עדינה ועזבתי אותו. מיהרתי אל המבטח
מוציאה את המצרכים המשקית, מביטה בו. "אתה תעמוד שם עוד הרבה זמן?" אמרתי מצחחקת אליו "אממ לא בידיוק.." אמר וניער
עצמו קלות ..שוב צחקקתי, "את חוזרת לעצמך.." אמר ניגש אליי שתקתי מחייכת, לא היה לי מה לומר..
"טוב אז את לתלמדי אותי להכין עוגה?" שאל. "אממ תלוי איך תתנהג." ענתי במהירות בזמן שהוצאתי קערה מהאחת הארוניות.
"אני אפצה אותך אם צריך" אמר וגיחחך. הבטתי בו במבט קשיח, והוא קרץ לי, המבט נשבר וגחחתי מעט.
"טוב אין לנו הרבה זמן" ונגשנו לעבודה, הסברתי לו וניסינו לעשות ביחד, הזמן עבר מהר והעגנו למצב שאנחנו יושבים
מוטשים סביב השולחן העגול. "אז אמא שלך גרה בעיר?" שאל. "כן, בעיר.. זאת אומרת לא, לא בידיוק .. בעיר אחרת .."
אמרתי מבולבלת. "קרוב? שאל מסוקרן "למה זה מעניין אותך?" עקצתי. "סתם.. אוליי אני אבוא איתך? ממש מתחשק לי."
"אממ אני לא יודעת, ואם היא לא תקבל את זה..?" אמרתי "תקבל את מה?" שאל מבולבל, והתנור צפצף, נגשתי
במהירות שוחכת משאלתו ומוציאה את העוגה ומניחה על השולחן "ואו את ממש טובה" החמיא לי.
"בלעדך פחות.." אמרתי. "אני לא חושב ככה, לא משנה שנזוז?" שאל במהירות. "כן" עטפתי בזעירות את העוגה
ונגשנו לכניסה, "צ'יקו" קראתי לעברו הוא מיהר ולקפוץ עליי. "הוא איתנו?" שאל. "כן.. לא ישעמם לו אצל אמא שלי,
יש לה 3 כלבים, ועוד 2 חתולים, על מה אנחנו מדברים נגיע לשם ותבין.." אמרתי ממהרת לנעול את הדירה. יצאנו מהבניין,
במהירות והוא פתח את המכונית, פתחתי לצ'יקו את הדלק האחורית שיכנס וסגרתי. נכנסנו למכונית והוא התניע.
"את לא חושב שעדיף שאני אנהג?" שאלתי. הוא הביט בי במבט שואל מצחו התמלא בקמטים קטנים שמייד התרפו.
"את בטוחה?" הסס מעט. "כן אני יודעת את הדרך מצויין, ושלא נבזבז את הדרך על ניווטים" אמרתי והחלפנו מקומות.
נתתי לו את העוגה ונסענו, הנסיעה הייתה מהירה, החלפנו דעות, כמה בידחות, זיכרונות ילדות, והרע בעייני לא היה.
הגענו מהר. וחניתי ליד הבית, "את בטוחה שזה כאן?" שאל מבולבל ונדהם. "לא סתם איזו אישה נגשת ומנופפת לעברנו.."
אמרתי מצביעה על אמי ויוצאת במהירות לפגוש אותה. "התגעגעתי" אמא אמרה וחבקה אותי חזק, "גם אני!" אמרתי מנשקת
ללחי שלה ועוזבת אותה, "אז לא הגעת לבד.." אמרה מחייכת, ואיוון וצ'יקו הצטרפו לשיחה. אמא בחנה בו במבט עדין ומסקרן,
"או אמא כמעט שחכתי!" אמרתי מגחחת חטפתי מאיוון את העוגה "אמא מזל טוב! את האמא המושלמת מכולן אל תעזבי אותי לעולם!"
אמרתי והגשתי לה את העוגה "תודה מתוקה" אמרה. "אז מי זה.." שאלה מחייכת אליי יותר מפעם קודמת. "אמא!" התעקשתי על שלי.
"איוון" אמר איוון והושיט לאמי את ידו "איוון גארט' " תיקן את עצמו, ולחץ לאמי את היד. אמא שנתה את הבעת פניה.
"גארט' .." ניסתה ללחוש לעצמה נידהמת. ואז פנתה אליו "אתה לא?....." אמרה מעט בלחץ עיינה נפערו "אתה ה.., .."
~~~
מה מי הוא? מימימי? (:
חחח. מקווה שנהנתם [;
אשמח אם תגיבו ממש יחמם לי את הלב,
ואמ. שמחה שקראתם ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: