היום אמא שלי שאלה אותי מה קרה שאני לא יוצא כבר בשישי עם החברים שלי, שיקרתי לה: "הם לא יוצאים, לא יודע למה...", והאמת היא, שהם כן יוצאים, אני ניתקתי איתם קשר, הם לא יודעים את זה כי אני כל הזמן מתרץ להם למה אני לא רוצה או לא יכול לצאת...

ואז במהלך די פתטי אני אורב בפייסבוק ומחכה שיופיע לי איפה הם עשו צ'ק-אין או תמונה שלהם שהם העלו, וכרגיל אני אוכל את עצמי...

כל פעם שאחד מהם מתקשר אני מסנן ואז שולח הודעה שאני לא יכול לענות... אמרתי לכם... פתטי...

אני בן אדם דיכאוני, מה אני אעשה... לא דיכאוני ברמה של לחתוך ורידים, דיכאוני ברמה של לאהוב את הבדד הזה...

אבל זה מה שמוזר... אני אוהב לעבוד לבד, אני אוהב לשמוע מוזיקה לבד, אני אוהב לשבת לבד, אבל אני כן אוהב להיות עם חברים וכן רוצה מישהי...

אני מניח שאני מבודד את עצמי מהעולם כי אני מעניש את עצמי...

מעניש את עצמי על זה שאני לא סבלני,

מעניש את עצמי על זה שאני מתייחס להורים שלי חרא,

מעניש את עצמי על זה שאני לא מצליח למצוא בחורה וחושב שמשהו לא בסדר אצלי,

מעניש את עצמי על זה שאני משקר להורים ולחברים שלי,

מעניש את עצמי על זה שאני דוחה דברים ומוצא רק תירוצים,

מעניש את עצמי על זה שאני מרגיש לא יוצלח, שאני צריך לעשות הרבה דברים בשביל לשפר את עצמי

מעניש את עצמי על זה שאני, טוב נו... זה אני...

החלטתי אבל שהפעם הגיע הזמן שבאמת אעשה שינוי, כי את האמת, הגעתי למצב שאני כבר מרגיש שאני שבר כלי, אני שוכב במיטה שעות כי אני מרגיש שאין טעם לקום מהמיטה, עוד יום שיכלול חוסר מעש ורוטינה משעממת ושוחקת...

לפעמים אני מצטער שעזבתי את הצבא... היה כיףך להיות מוקף באנשים שבאמת מבינים אותך ושבאמת אפשר להחשיב אותם כחברים...

אז שיהיה שבוע טוב ונקווה שהפעם לשם שינוי כן אעמוד במילה שלי ואתחיל במסע של שיפור עצמי...