כשחוטים נפרמים מהתקרה, 

אני סורגת נדנדה בשתי מסרגות. 

למטה, למעלה.

נד-נד.  

הסוודרים הישנים שלי  

גדולים יותר, 

אבל עדיין קר לי.  

אלו הם ימי דצמבר, ועדיין,

האפרוריות בשמיים מסרבת לטבוע

בים של כוכבים.

כשהנוף מתחלף בתמונה קצת אחרת,

צבעי מים נקווים בסנטר,

ואני מקשטת את החולצה שלו.

***

כן, קל יותר להרים את התרמיל בשניים... 

אבל אני שוב שוכחת להקטין את הגב שלי.