אדם שמאמין שהוא יכול - יכול, אדם שלא מאמין שהוא יכול - כנראה צודק.

אני מרגיש חזק לאחרונה. 

דווקא זה לא באמת ככה מבחינה פיזית אני מתאמן פחות למרות שעכשיו חזרתי סוף סוף להתאמן בצורה רצינית יותר.

אבל זה משהו אחר.

אני מרגיש תחושה טובה עם הלימודים או יותר נכון סוף הלימודים, עם הזוגיות עם הצבא ובאופן כללי עם העתיד שלי.

יש לי באופן נורמלי חששות לגבי העתיד.

אני נמצא במערכת עם מישהי שאני אוהב אותה.

מערכת שהיא לא רגילה לחולטין. 

רוב האנשים מקנאים בי כי זה מערכת בסטייל "לצאת עם המפקדת שלך"

וזה אכן הופך את זה למעניין לא רגיל וגם מצחיק לעיתים קרובות.

אבל תובנה חשובה שהבנתי אותה היא ש"בסוף מתרגלים להכל" זה לא רק שם של שיר.

אפשר להתרגל לחיות בעוני, אפשר להתרגל לחיות בעושר רב ואפשר גם להתרגל שאתה יוצא עם המפקדת שלך.

החששות שלי לעתיד הם בעיקר לגבי המערכת הזוגית שלנו.

חשוב לי מאוד לשמור עליה והיא באמת עושה לי טוב.

שנה הבאה אני יוצר לשנת שירות והיא גם יוצאת לדרך חדשה.

אמנם העניין של הפלאפון בשנת שירות הוא לא קשוח כמו במסגרת צבאית אבל ללא ספק שנה הבאה יהיה קשה הרבה יותר מהשנה דבר שידרוש מאמצים חזקים יותר.

אבל אם אני מסתכל על העתיד שנה הבאה זה רק הכנה קטנה לעומת המבחן המטורף שיהיה כשאני אתגייס לצבא. 

אחרי הגיוס שלי אין ספק שהקושי ייגדל לרמה מטורפת אחרת.

עוד פחד שאולי קיים אצלי זה שאם נעבור גם את פרק הצבא שלי ואני יהיה כבר בגילי המופלג הקשר ילך לכיוון אחד שהוא חתונה.

ודבר זה מוביל אותי לסוג של מבוי סתום מבחינת העתיד שלי.

מצד אחד אני רוצה בקשר מצד שני אני מפחד ממנו. 

על מנת לפתור את הבעיה אני זקוק לעוד תובנה שברגע זה עדיין לא קיימת אצלי אך היא עוד תגיע בעתיד. (וכן גם מה שאמרתי עכשיו זה סוג של תובנה).

אני בטוח שמבחוץ זה נשמע כמו ילד קטן שמפחד להיקשר בטבעת או של אחד שסתם חושב יותר מידי רחוק, אבל מתוך ניסיון אני יודע שיש לי נטייה לחשוב הרבה ובד''כ המחשבות שלי הופכות גם למציאות שלי.

בכל מקרה ברגע זה אני מרגיש חזק מתמיד וטוב יותר מתמיד.

מרוצה מהחיים שלי ומודה למי שצריך להודות עליהם. 

ובעתיד ? יהיה מצוין ! 

נראה לי שבזמן האחרון התחלתי לתפוס כיוון רציני בחיים שלי. 

משהו באמת מעניין. 

אני לא יודע איך הסביבה תגיב לזה 

בטוח לא באהדה אבל אני פשוט יודע שזה נכון.

אני יודע שאני יצליח 

ואני יודע שזה צודק

תקופה קצת משביזה עוברת כרגע

אני מעדיף ללכת לבית ספר כל יום מ8 ללכת לאימון אחרי בצפר ואז ללמוד למבחן מאשר שיהיה לי יום שלם של למידה למבחן.

אני לא טיפוס שאוהב לא לעשות כלום.

יום שאני נשאר כל יום בבית מטריף אותי.

אני מרגיש שאני מתנוון בזמן האחרון.

בעיקר מבחינה פיזית.

(הידיים חלשות יותר והציצי קטן) 

לתקופה הזאת לא נשאר הרבה זמן חודש אחד למעשה.

אני בבלוג שונה מאני החיצוני שמוקרן החוצה.

אני רק רוצה לעשות משהו לרוץ לשחות לראות סרט טוב.

לא רוצה להתחיל לראות סדרה חדשה במחשב.

אני מעדיף שהפעילות תהיה מחוץ לבית ובונוס גדול יש לפעילויות שדורשות מאמץ גופני כלשהו.

סתם מתוך סקרנות 

למישהו יש הצעות למשהו שיכול להוציא החוצה את השביזות ולהחזיר את המרץ לחיים ?

עריכה:

מצאתי מה לעשות.

לשחות בבריכה זה הפתרון הכי טוב שיכולתי למצוא 

עוזר ללמוד עכשיו :)