אחרי סופש טיפה מטלטל ומוזר חשבתי לשבת לפרוק ולכתוב...
למה בכלל שמישהו ירצה אותי
אני אפילו לא אוהבת את עצמי
אנשים שמכירים אותי מפתחים ציפיות.
כשהם נפגשים איתי במציאות הם מבינים שאני לא כזאת טובה.
אני לא נראית טוב
אני לא מעניינת מספיק
אני לא סקס טוב
אני לא יודעת למצוץ (בעצם אולי כן)
אני ילדותית וחופרת ולא בחורה רצינית...
אני לחוצה 24/7
ותמיד אין טעם של עוד כשנפרדים
אני מראה שבורה ולא כדאי לכם להיפגש איתי כי אני לא מה שאתם מדמיינים.
אולי בגלל זה אני מחפשת משהו שלא יגיע....
מישהו שלא יגיע.
לא יודעת מה אני רוצה כוס עמק
הרבה זמן שלא בכיתי מאלכוהול...
המון זמן שלא מצאתי את עצמי שותה
ובוכה. בוכה פאקינג בקול.
למזלי חברה שלי יודעת לא להשפיל ועל הבוקר קמה כאילו כלום ועזרתי לה לנקות כתודה....
אולי אני יודעת מה אני רוצה.
אני רוצה חינוך?
אני רוצה שמישהו יגרום לי להסכים לכל מה שהוא רוצה גם אם לא בא לי, גם אם אני מפחדת, גם אם זה כואב.
אני יודעת מה אני רוצה... אבל מה התסביך שלי!?
אני מנסה לאהוב את עצמי- מנסה.
לפעמים אני חושבת שזה לא מגיע לי- זה לא.
לפעמים אני רוצה לפגוע בעצמי- את טיפשה.
לפעמים אני מרגישה ילדה קטנה ואני רוצה לבכות ושיפרקו אותי במכות כי.... כי ככה אני רוצה.- אמרתי כבר טיפשה?
אני לא אוהבת להסתכל בעיניים כי זה משפיל אותי... ועדין אני רוצה... כנראה עדין לא הכריחו אותי לזה...
אני אוהבת כשלוחשים לי באוזן- דברים יפים אבל... לא בואי תמצצי.
אני אוהבת כשחונקים אותי- ולא כמו כוסית. שאני ארגיש נחנקת ותראה את האוויר נגמר ואז תשחרר...
אני לא אוהבת התקפי חרדה
אני לא אוהבת התקפי חרדה בכלל.
אני לא אוהבת כשפתאום איזה מילה או משפט מזכירים לי משהו אחר בכלל ואז קשה לי לנשום ואני לא יכולה להמשיך יותר כי אני מרגישה כמו פעם.
למזלי, הכוח של קאנביס מצליח להציל תמיד מחדש.
מגיע לי לאהוב את עצמי. אני חושבת...
פשוט אני צריכה הכוונה. נראה לי.
אני מפחדת שבניגוד לפעם אני כבר לא מסוגלת להתאהב.
בלאט, פרקתי.
הלכתי לעשן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעני אופטימית