בערך חרא טהור

נתחיל עם זה שהייתי בטוחה שעברתי את החלק הזה של ההפלה.

יותר נכון החלק הזה של הבכי והרגשות וכל החרא המתלווה

אבל..  מסתבר שלא

זה עדין שם 

וזה ממש מציק לי. 

ממש מציק.... 

נהייתי בחורה ריגשית מאוד, אני רוצה להתכרבל כל היום במיטה אבל נוגדת את זה במסיבות ואלכוהול. 

אני רוצה להיות רצינית אבל עדין אדפוק לי את הגוף.

אני מרגישה כמו רבינה (למרוקאים מבנינו) בלב כזה... כמו מועקה.

שאני שותה מים או אוכלת או בולעת רוק... מרגישה כמו כובד כזה בגרון. 

הדבר היחידי שעובר שם חלק זה אלכוהול משום מה ... 

שקלתי ללכת לטיפול, מה הכי נוראי שיש לי להפסיד?

מחפשת בגוגל....

מוצאת.

מתקשרת.

מדברת.

מחיר? 300-400. 

לשעה.

זונה מרוויחה פחות....

למה אני צריכה לשלם למישהו שאני אדבר איתו ואולי יהיה לו את הכבוד לראות אותי בוכה, ואשלם לו על זה? 

שילך להזדיין.

כל מה שהוא יגיד זה כמה חרא פסיכולוגי בשפה גבוהה ואני אקבל עצבים. או אתחרמן. 

אבל, אני כן מרגישה שבא לי לשבת מול מישהו או מישהי שישאלו שאלות שבאמת, אבל באמת כואבות.... אני רוצה לבכות אמיתי מול אדם.

לבכות ולא כמה שניות. לבכות. ממש חזק. 

ושאם אכאיב לעצמי כשאני בוכה שיתפוס לי את היד ויגיד לא. אבל לא אמיתי,

לא כמו כוסית חלשה. 

זה משהו שאני חושבת שפסיכולוג לא יכול לעשות.

בהתחשב בעובדה שאם הוא יראה כמה אני מכאיבה לעצמי הוא ישלח אותי לאשפוז. 

תכלס עדיף כאב חיצוני מנפשי . 

וכרגע אני רוצה באמת להתגבר על החלק של ההפלה.... 

אני חושבת שאני בשלב שאני מבינה שעברתי את זה. אבל לא מעקלת או מקבלת את זה.

לפחות הבנתי איפה אני עומדת. 

כי עד לפני שבועיים זה פשוט היה כמו קלף חמוד וריגשי בחיי ורק עכשיו הבנתי כמה קיצוני הוא. אבל עדין... 

משהו מונע ממני לקבל ולהכיל את הנושא הזה. 

אלוהים כמה בא לי לפרוץ את החומה המזדיינת הזו.