אני אוהב מאמינים יהודים

אני אוהב בני אדם, עם המהפכת השיוויון הצרפתית לפיה כולם שווים

יש את אלה שווים יותר ויש את אלה ששווים פחות

אני אוהב בנות

היום היה אחד הימים הכי חזקים שלי עם בנות מזה כבר 3000 שנה (כמה ימים)

בבוקר זכיתי לחיוך מדהים של ניקה, לא הצלחתי להוציא מילה לכמה שעות טובות וזה הקשה עלי לסיים את מה שהתחלתי

כולה לתת שוקולד ולהגיד שאני אוהב אותה - מרגיש טיפה אהבל

בסדר הצלחתי בסוף, היה נחמד סה"כ האמת שאני לא בטוח איך להתקדם מזה

כמה שזה "משתפר", האדישות שלה...

התחרות מתגברת - לא עליה, עלי

למה? מפני שמרי משמחת אותי יותר מתמיד, היה נחמד היום בשעה החופשית הראשונה

מחר בכלל אני לא יודע מה קורה, להתכונן למבחן בספרות, להתפנות מהחדר, להבריז ממתמטיקה

להזמין את מרי לחדר אחרי הלימודים, לעשות את הפרוייקט באנגלית, להתפלח לאוניברסיטה עם הכיתה המקבילה

לקום בבוקר.

סיבה נוספת, קרין גם משמחת אותי המון, מתוקה ועוזרת ונוכחת, אם זה היה כל אחד אחר במקומי על המקום היה מתאהב

ואני לא מרגיש שאני מגזים עם האמירה הזאת, אני מרגיש כאילו היא משקיע בי יפה ואני מעריך את זה לגמרי

אומנם אני לא חוזה עתידות ולאחרונה אני גם מקבל הרגשה של לחץ גם אם העתיד ברור מאליו (קרוב או רחוק)

ביקשתי ממנה בגדי נשים למחר, צריך לדבר על זה, גם תיכננו להפגש בבוקר וללכת לאכול

נראלי אסדר את זה בסמסים, בבוקר אשלח לה לבוא לכאן עם הבגדי נשים (אגב ליום בנים - בנות, זה פורים.)

אחרי כל דברי השבח

תרשו לי לספור חיסרונות:

ניקה - אדישות מסויימת ומכאיבה, אפשרויות: לעזור לשיפור המצב ככל האפשר

מרי - היא לא טיפשה, אבל אני מרגיש שבנות אחרות טיפה יותר חכמות בכמה דברים ספצפיים, אפשרויות: להתפשר/לתקן

קרין - *פעילות לא חוקית*, להלן חיסרון משמעותי ביותר אך לא שובר קופות (יש סיבות עמוקות לפי מה שאני מבין) אפשרויות: להתפשר/לעזור לה להפסיק

אכן המזל שלי לאחרונה גדל ושימו לב, לא נאמרה מילה על בלה

החיסרון של בלה התעלה ביעילות על כל יתרון שאעז להזכיר, היא מפחיתה את יתרונותיה וזה מבאס

החיסרון שלה מהמשמעותיים ביותר ונחשב ליחידי אי פעם שמצדיק ויתור, "היא אוהבת מישהו אחר באמת"

והוא לא שם עליה, לפחות ככה זה נראה. היא נהייתה יותר ויותר נואשת מאז יום האהבה והוא נראה יותר ויותר אדיש כלפיה

אני חייב להודות, באמת גדול כאן בפנימייה, היה ערב ראשון מדהים

פיספוס קטן על רובוטיקה, אני לא יודע ... בקטנה אני משער - בעייתי

ואפילו עכשיו בחדר, שיחות חיים וכאלה, עיניינים חברתיים וזה (לא מרוכזים בי - אבל גם לי יש את הרגעים)

נראלי יצאתי מריכוז - אני אמשיך בהזדמנות או בפוסט אחר כנראה

תרשו לי לסיים הבדלים משמעותיים

ניקה - "חוסר נימוסים" זה לא יהיה יפה מצידי להגיד, אבל היא יכולה להגיד לי לילה טוב בלי שאני אגיד קודם או אלך לישון מוקדם בשביל שהיא תגיד. בחייאת, אומנם היום היא הייתה מנומסת מספיק לחבק אותי כשהיא הלכה מוקדם וזה אז אני מעריך(:

מרי - עם הפרידות שלה אפשר להיות מאושר, חיבוק ונשיקה אין לי מה להתלונן באמת הייתי מבסוט אחרי זה

קרין - כמו מרי (טיפה אולי פחות) אבל תכלס כאילו, באמת הרגשה טובה בעיניין, בקשר, בכללי ובתכלס.

אה כן דו"ח מצב לפני הסוף

ניקה קיבלה את השוקולד וכל פעם שהיא פתחה לאכול היא חילקה אותו לאנשים מה שבכנות - לא אהבתי.

רציתי שהיא תאכל את כולו ותתקמצן עליו כמה שיותר - זה שוקולד שאני הבאתי לה, לא סוציאליזם עכשיו

זה התחלק לרבעים, רבע לי רבע לה והשאר חולק "כאילו זה כלום" אבל ממש כלום "מי רוצה?"

זה כאילו "למה הבאתי לך את זה כדי שתחלקי?" בחייאת עוד רגע הייתי מבקש את זה בחזרה

איך סבלתי את זה...

אחר כך היא ביקשה ממני ומבלה להשאר ולהבריז ממחשבים, כי היא לא יכולה ללכת (מובן)

בלה התעקשה ללכת, אני עשיתי את מיטבי לבקש אישור מניקה ללכת ופשוט בחיים אין תשובה חד משמעית

באמת אני אתפוצץ מעצבים למה היא לא יכולה להיות ברורה

אז הלכנו ומיד חזרנו כי בלה לא החלטית בכלל מאיזה סיבה שלא תיהיה

הרגיז אותי כבר, סתם ככה עזבתי את ניקה לרגע? תראי מה קרה הפיזיקאי לקח את מקומי בלי בושה

איכסה

ואז עצם זה שבאנו ללכת נראה כאילו השפיע טיפה על מצב הרוח של ניקה לרעה מה שהעציב אותי אפילו עוד יותר

כי זה אשמת בלה, זה לא היה שווה אגורה אפילו, לא בשבילי ולא בשבילה

הכל זבל

ואז הייתי צריך להתמודד עם אדישות נוספת עד שהיא הלכה

ובלה סבלה מהחלקה ההוגנת של האדישות שלה מכיוון האולר לא פחות ממני (עוד משיעור אנגלית)

קיצר מה זה הזין הזה - אני חושב שכדאי לי לחשוב יותר לעומק בנושא כי זה בלתי נסבל

ככה לא מתייחסים, ככה לא אוהבים, זה לא מתקבל לא עלי ולא על סדר היום

אני חושב שאם ארגיש אדישות ממנה בצורה שאני אחשוב על המקום "זה אדישות" אני אגיד לה ישר בכיוון של תלונה "אפשר נורמלי"

או מה שיתאים לאותה סיטואציה ספציפית בכיוון של "די עם החרא, אני שונא את זה כבר מלא זמן." (בלי לקלל בכלל, למרות שמזה מתאים.)