החברים שלי מעצבנים אותי יותר מתמיד לאחרונה

אולי אפשר לומר שאני לוקח אותם יותר מידי ברצינות, אולי הם לוקחים אותי יותר מידי ברצינות

אני מתחיל לגבש דעות שנראות לטובות בעיני

בסה"כ, מה ביקשתי? חברים כדי לא להיות לבד

אני מוכן לעבוד בשביל זה, אבל לא לסבול

אני חושב לזרוק את כולם לפח

זה אולי בעיה להיות לבד, בהחלט מדכא, אבל אני לא חושב שהיחס שאני מקבל מיחס להם את התואר "חברים" כראוי

בטח שלא מהאולר

הנסטר אולי, השאר מפגרים אחושרמוטה ברמה מטורפת, יש כאלה שהם "בסדר", כל אחד והחיסרונות המשמעותיים שלו

זה לגבי החברים בכיתה

אני לא מרגיש כאילו אני יותר ידיד של ניקה

זה לא הוגן, "אני אהבתי אותה", אבל באמת.

אולי גם עדיין, רק שאני לא רוצה לבכות או שיכאב לי יותר

אני לא יודע מה לעשות בכלל, אני אשם בהכל

גם בזה שהחברים לכיתה הם חברים ומתייחסים אלי חרא

לא איכפת לניקה ממני

לא איכפת לבלה ממני

לחברים "בקושי", השימוש שלהם בעצבים מכניס אותי לספקות - מפגרים

יש לי חשק להתעסק עם אנשים, להוציא כמה שיניים גם אם זה לעצמי בסוף

אני נהייתי תיפוס מורדני מהסיבה הפשוטה שלפני זה הייתי חלשלוש חסר ערך

מה שעזר, אבל לא מספיק

עכשיו הדרך החדשה שאתחיל זה "להיות נורמלי"

אני לא רוצה שישנאו אותי, אני משער ומקווה שהכיתה שלי לא תדרדר ליותר ואולי תשתפר אם היא עדיין יכולה

אני חושב שאני עוד לא גמור

התקווה שלי, היא קרין

אבל אני עוד לא סיימתי

אני גם לא יכול להיות סגור על עצמי - ולמזלי יש לי זמן לסגור את הסיפורים האלה חלק עם פרסום מוקדם של אספת הורים אחרי פורים

לניקה יש הזדמנות לחזור בה, אני ממנה כבר לא מקבל אף הזדמנות וניסיתי לקחת אותן בכוח מה שמוכיח את מה שכתבתי למעלה

זה כל כך כואב

מתי ההזדמנות שלה? אני משער שתמיד אבל בעיקר בנשף

בדיקות מצב אחרונות (ורשמתי הרבה דוחות מצב לאחרונה, כדאי לי לסדר אותן באיזה "יומן מצב" ולפרסם אותו כאן בהמשך)

כן - אז נשאר לי לעשות בדיקות מצב אחרונות, הכוללות בעיקר פנייה לספורטאית עם המשפט "אני לא מרגיש שהיא ידידה שלי יותר/בכלל"

הספורטאית והטמבל הישן הם באופן מפתיע אנשים שמקבלים רמה מסוימת אצלי מאיזשהי סיבה

ניקה נוטשת אותי לטובת שום דבר בעליל

בלה נוטשת אותי לטובת האולר

הנסטר הוא לא נטשן - הוא אמיתי

והאולר נוטש אותי לטובת אף אחד אבל הוא חושב שלעצמו - חתיכת אידיוט, מה לא ברור ב"אני חבר טוב שלך" + "אני לא אתחרה איתך על בלה"

בן זונה מטומטם, הייתי מת לפרק אותו מכות רק שהוא לוקח אותי בקלות (מצד שני אני משתמש בשכל, אבל בואו לא נבדוק את זה - אני חבר טוב שלו בסה"כ)

אני לא יודע למה הוא גירש אותי באכזריות מלשבת לידו, זה ממש לא יפה

אחרי שהייתי תיפוס מורדני למדתי את הערך של נימוסים

מצד שני אני לא אוהב את היחס של אנשים לנימוסים, "תיהיה בנאדם" זה לא הדרך להגיד למישהו שהוא לא מנומס

ואני חושב שזה בסדר אם מישהו לא רוצה להיות מנומס בדיוק כמו שאני הייתי

לא סיבה שיפסיקו להיות מנומסים אליו גם - אם אתם מנומסים = אתם מנומסים לכולם.

אך הראש שלי...

אני חייב להודות, היחידה שמשמחת אותי באמת היא קרין - יש לי תקווה (ולכן החלק השני בכותרת)

עם הפנימייה באופן כללי אני מרגיש בסדר(+-) ומסכים לסלוח להם ואאפשר לעצמי לתקן - שיקללו פחות או לא אותי.

אם הם תיפוסים לא נחמדים - אותי הם יכבדו

מבחינת הלימודים והמשפחה

נכשלתי במתמטיקה

59 הכי נמוך בהיסטוריה בכיתה

השאר לא פורסם עוד, בספרות רשמתי הכי מעט בכיתה (4 עמודים) זה גם המינימום האפשרי

אה רמיתי בספרות ובתנ"ך

שבוע הבא יש לי מבחנים בהבעה ומחשבים

אמא יודעת על הציונים, דואגת, ולא יודע... אין לי חשק לחזור הביתה

והתוכניות לזמן הקרוב

משרד החינוך - להסתדר שם, לעבור לפנימייה רשמי

נשף פורים - לבלות עם הנסטר

הסבר: קרין לא תיהיה שם, לניקה לא מגיע עדיפות אלה אם היא תביא לי ערך מסוים (ההזדמנות האחרונה שלה לתת לי ערך.)

סופ"ש - אהיה בבית, אלוהים יודע מה אעשה, אעתיק את המבחן במתמטיקה שהיה לשיעורי בית ואגש קצת על מחשבים

אני אתקין XNA וכל הדברים הקשורים, זמן להתחיל לעבוד על הפרויקט של שנה הבאה, המורה סטלן אז אני אעשה הכל לבד

על זה אני אתכבד להגיד גם - המורה קצת זין.

אני מרגיש שינוי בקרוב

האופי שלי בדרכו - האם אתקן את מה שנהרס עם הכיתה או שאזרוק את זה לפח למשך השנה וחצי שנשארה לי עם החארות?

האם אצליח לספק את היצרים שלי בלי לעשות נזק וטעויות של העבר?

האם אצליח בלימודים כראוי או "מספיק"? מה יהיה עם הצבא? 

האם אפסיק לחשוב דברים אלימים או רעים?