עוד 3 שעות אני הולכת לשקילה.
אבל למה? אני לא שמרתי השבוע. אפילו אתמול, אמרתי אני אסתום קצת כדי לתקן את הנזק ואולי לא אעלה במשקל השבוע, ואפילו את זה לא הצלחתי. נכון שלא זללתי כמו בשאר הימים, אבל אכלתי יותר משהקצבתי לעצמי. זה נקרא לסתום?
אמרתי שאת היום אני אתחיל ב8 בטיול אופניים. בסוף קמתי ב12 ואיזה אופניים?
אמרתי שאני לא אוכל פחמימות. אז אחרי שאכלתי פטל ודובדבנים, הלכתי ולקחתי לחם לבן עם חמאת בוטנים. פעמיים. ועוד שתי כפיות.
אני מגעילה. פשוט מגעילה.
עכשיו יש לי בחילה. ואני לא יכולה בכלל להקיא - אני פחדנית.
אני שונאת להקיא, גם אם זה יגרום לי להרגיש יותר טוב כשאני חולה. אני עושה הכל כדי לא להקיא כי זה עינוי.
אמרתי שבחיים לא אהיה בולמית כי אני לא מתאימה לזה פיזית. אולי טעיתי.
אני חלשה.
אדם חלש ומגעיל.
אני לא עומדת בשום הבטחה עצמית. אני לא לומדת כשאני אומרת לעצמי. אני לא עומדת במטלות שלי. אני לא שומרת על המשקל והגוף שלי.
אני העמדת פנים אחת גדולה.
אני אומרת לעצמי שאני לא שמנה. רק טיפה עודף משקל.
אבל זה שקר.
למי אכפת אם לפני הBMI אני ב"עודף משקל" ולא "השמנה".
למי זה אכפת?
זה לא אכפת לאנשים מסביבי. זה לא אכפת לחנויות הבגדים.
זה לא ישנה את המידה שלי.
זה לא יעלים את השומנים שלי.
עוד מעט הנשף. ממש עוד מעט.
הנשף - מה אנחנו בפאקינג אמריקה? מה נשף מה?
אז כולם מתארגנים, קונים בגדים, מחפשים מאפרת.
ואני אמרתי שאני ארד. שאני אראה יותר טוב.
ואני עדיין נראית אותו הדבר.
ירדתי קילו וחצי. קילו וחצי בחודש וחצי האחרון.
זה כלום!
הייתי צריכה לרדת לפחות 4 קילו!
אבל לא. הייתי שאננה. מפגרת.
יותר חשוב לי להנות מהרגע מאשר לסתום קצת את הפה.
אז עכשיו אני מחפשת באינטרנט דיאטות מהירות.
היום אני אגיד שאני במחזור ואז שבוע הבא אני ארד 3-4 קילו במכה.
ואני יודעת שזה לא בריא.
אבל איפה אני אמצא שמלה עכשיו??
אני כל כך צבועה.
אומרת שאני לא מכוערת.
אבל אני כן.
אני צריכה לעשות שעווה אבל אני מתחמקת כי זה כואב. הייתי חייבת לעשות בבית שחי ולעשות גבות כי זה משהו שאי אפשר להסתיר.
אני מגעילה. פשוט מגעילה.
ואני אומרת שהחל ממחר אני עושה את הדיאטה שמצאתי.
אני באמת אעשה את זה? ולמה לא מהיום?
כי אני רוצה ללכת לטעם העיר?
אני חלשת אופי.
מגעילה.
ואני לא יודעת מה אני אעשה.
אני רוצה להראות טוב בנשף, ולא השמנה שבקושי מצאה שמלה.
יש לי בחילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
