"ברור שזה קורה בתוך הראש שלך, הארי, אבל למה, תגיד לי, זה אומר שזה לא אמיתי?"

המוח שלי ריק.

אני מתגעגעת לכתיבה כמו שמתגעגעים לאהוב רחוק, אבל אין לי על מה לכתוב ואני מרגישה ריקנית וחסרת חשיבות- ואני תוהה לעצמי מהם הישגיי? למדתי את אומנות מריחת המסקרה בהצלחה יתרה, זה נכון, אך מלבד זאת אין לי כלום להציע.

הכל מסביב מרגיש חסר חיוניות, כאילו אני בסט של איזה סרט דל תקציב ולא מוצלח -אני רק מחכה לתפנית כלשהי בעלילה ואני מוצאת את עצמי כמהה למשהו; כמהה לאהבה או לשנאה, אפילו לכאב... אני רוצה הרגשת אדרנלין שלא נובעת ממשקה ביד, אני רוצה להתנהג בטיפשות ולשכוח את עצמי ולכלות את עצמי נפשית ולהיות כל כולי בתוך משהו.

אין בי כלום כרגע מלבד חיוכי פוסטר שלא מגיעים לעיניים, והאדם היחיד שגורם ללב שלי להחמיץ פעימה נמצא בקצה השני של כדור הארץ ולי לא נותר דבר מלבד לשבת ולחכות, לחכות שיקרה משהו.