אני לא אוהבת את כולם, 

לעולם לא אוהב את כולם.

לא אתנחמד, לא אתמתק, לא אצפה מילים בצבעי מאכל זוהרים. אני סולדת מאנשים כאלו, מתרחקת ולא מאמינה. מסיטה מבט, מקווה שלא יתפסו אותו. טוב להם ככה? הרי לכולם טוב וגם קצת רע, לא משנה מה. והרי אם מישהו הוא ככה, כנראה שהוא צריך אהבה אמיתית עם עצמו. אולי הלהיות בסדר הזה נועד כדי לחזור הביתה ולהרגיש שאפשר לאלף את התחושה לכל צורך, לא לאדם אחר. זה לא להיות תלוי, זה להעתיק רגש מפרצוף לאדם, בלי לראות את ההבעה. אני מקנאה בזכרון הזה לטווח הקצר, ביכולת לרגע להרגיש משהו אחרי כמו פלקט. אני מקנאה ומפחדת מזה.

כשאני אוהבת, אני הכי מתוקה, מתלטפת עם מי שנוגע בי, ראוי להתקרב, אמיתי, עד אין קץ והכי הכי.

בקץ, הכל נמחק בשנייה.

מהצד השני נראה לי שחלק ישאר עד שאלך. כבר לא בגיל 27, לא בגיל 30 שמסמל את הפחד הגדול, מתי, בעצם לעולם לא, העיקר שזה יהיה כשעדיין אהיה בת אדם.נדמה לי שאין סוף, לצעירות ולאהבה, ליופי, ברגע שיעלם ..

קשה לי להיות אדם כזה שהופך אחר לכל עולמו ואני כזו. קשה לי לפעמים לכעוס כ"כ הרבה על אנשים שמנסים שכולם יאהבו אותם, כי אני לא רואה את ההשלמה, הקבלה, אלא את הלכלוך והאבק שמסתרח שניה אחרי שהאדם הולך, מאחורי גבו.  קשה לי בכלל לכעוס, להיות מוצפת בשניה גם כלפי מי שבשבילי הוא קרבה. בום, טראח.

אולי אם היתי מישרת קו היה הרבה יותר קל, אולי זו בגרות, אולי זה מעיל מחמם בחורף.

מסביבי יש אנשים שאוהבים בתמים, בלי רכיל, בלי ביקורת, בלי הגזמה, בגובה העינים לטוב ולרע. ואני לא מבינה למה..למה אני כ"כ רוצה קרבה ומנותקת. למה הכל טוטאלי ווסוער ונרגע. כמו רגש שמנצח על קונצרט, כינור של עצב, פסנתר של פעלתנות ואדרנלין.

האהבה שלי לא תלויה במראה, במקצוע, בהשג, במוניטין, בכמה סמים אקבל עם אשב עם אותו אדם,מה אקבל, מה אשיג, או כמה ארגיש אדם טוב.

אני יודעת שאני טובה, דווקא כי אני לא מחבקת את כולם. קרה, חמה.

הראש שלי הולך הלוך וחזור, אולי..אולי משהו דפוק, אולי אם יש פער כי הכל בדמיון, קוצני או פנטזיה מושלמת. הבעיה היא שלפעמים קל לא לאהוב כי כשאוהבים הכל חזק. יש אנשים, אולי אחרים שהרגש שלהם מוקצב?

כואב לי לאהוב ואני לא יכולה שלא, כי הרגש שלי לא מחולק, כי האמת שלי זה הרגש. בלי תחליף, בלי טפיחה על הגב- כולנו אוהבים אותך אפרת.

אבל למה שלא יאהבו אותי?

אני זו מי שאני. קטנה, חלשה, חזקה כמו טורבו, כנועה, מלאת שליטה, מתוקה, שורטת, טיפשה בצורה חכמה, נותנת,עד קץ, עד סוף המחשבה, בוקר וערב. ולפעמים אני לא שלי, אני של הרגש.